מחותנים שהתנו שמתחייבים חצי חצי בהוצאות החתונה ועשו קניין המועיל לחייב את הצדדים בהתחייבותם, או שצד אחד הוציא הוצאות עבור כלי בית או עבור הוצאות החתונה, אם הם הוציאו לפי המקובל במדינה, וכן לפי המקובל לאנשים ברמת חיים כזו, חייבים הצד השני לשאת בחצי מההוצאות, ואינם יכולים להיפטר בטענה שהם רוצים חתונה ברמה נמוכה מהמקובל, או שרוצים בית וכלי בית ברמה נמוכה. וכן אם הצדדים הם בעלי בתים עשירים, ולפי רמת החיים שלהם מקובל לעשות חתונת יוקרה, והסכימו הצדדים לשלם חצי חצי, חייבים הצדדים להשתתף בחצי בחתונה יוקרתית לפי הנהוג בקרב העשירים בעיר. מחותנים שהתחייבו לשלם חצי חצי מהוצאות החתונה, חייבים לשלם חצי ולא יכולים להיפטר בטענה שהם הזמינו מעט אנשים והצד השני הזמין הרבה מוזמנים, וטענה זו היו צריכים להתנות בזמן שהתחייבו המחותנים. מבואר בשו"ע (אבן העזר נ-ג) בני זוג שהסכימו לישא זה את זה ואחד הוציא הוצאות והשני ביטל את השידוך, חייב המבטל לשלם את כל מה שהוציא לפי המקובל באותה מדינה, כיון שהוציא על פיו, ולא יכול להיפטר שהוציא יותר ממה שצריך, כיון שהוציא לפי המקובל חייב המבטל לשלם את כל הוצאות שהצד השני הוציא. ומכאן יש ללמוד למחותנים שהתחייבו לשלם חצי חצי בהוצאות הנישואין, ההתחייבות חלה לפי המקובל באותה מדינה, ולפי רמת חיים של המחותנים, ואין אפשרות לצד אחד להפחית מהרמה שמקובל.