אכן כדבריך מספיקה הגעלה ולא צריך ליבון, אלא שמנהג בני אשכנז שלא להעביר כלי מבשר לחלב בכלל, למעט אם עברה עליו שנה ללא שימשו, או שהיה שלב שנאסר ועשו לו הכשרה מחמת איסורו, שאז אפשר להעבירו לחלב.

מקורות: מקור הדין שהזכרת בגמרא בזבחים (דף צז.) ששפוד שצלו בו בשר קרבן אפשר להכשירו בהגעלה, והקשו בגמרא בסוף עבודה זרה (דף עו.) שהרי צלייה בלא רוטב מצריכה לבון, ומסקנת הגמרא שם שכיון שבלע בהיותו היתר מועילה הגעלה, ולא רק אם מכשירו בעודו היתר קודם שנעשה נותר, אלא אפילו אם כשמכשירו כבר נעשה נותר – בכל זאת מועילה הגעלה ואין צריך לבון, כיון שבשעת הבליעה היה היתר, וכן  פסק המשנה ברורה (סי' תנ"א ס"ק כ"ח). וכן פסק השו"ע הרב שם סעי' יג, כה. באיסור והיתר הארוך (כלל נ"ח סכ"ג וכ"ה) כתב חילוק בענין זה, שאם זה כלי בשרי שאני רוצה להכשירו לחלב, אכן מספיקה הגעלה, אבל כלי בשרי שאינו בן יומו שבלע חלב, אף שזה נחשב היתרא בלע מחמת שאיו בן יומו, צריך ליבון.