אכן יש אפשרות ליצור השותפות באופן כזה שהחנות לא תהיה בבעלות היהודי בשבת. למשל ניתן לקבוע מראש שהשותפות בבעלות על העסק היא רק בחמישה ימים בשבוע, בשבת העסק שייך כולו לגוי, וביום ראשון הוא שייך כולו ליהודי. אלא שזאת יש לקבוע לפני שיוצרים את השותפות, ולאחר שהיא כבר נוצרה לא ניתן לעשות זאת. אמנם גם למצב שהשותפות כבר קיימת יש פתרונות, כגון מכירת העסק לגוי לשבת; או העברת האחריות על הפעלת העסק בשבת לגוי, אשר יהיה שותף ברווחי השבת והוא זה שיקבע האם יפעל העסק בשבת.  ניתן לעשות זאת על ידי שאותו עובד לא יהיה שכיר שלכם אלא שותף פעיל בעסק, כאשר קובעים שרווחי השבת הם שכרו, ומה שהוא מביא לכם מאותם רווחים זה בעצם שכירות של המקום וכו',

א. אדם שמעוניין ליצור הסכם שותפות עם גוי באופן המותר כדי להפעיל את העסק בשבת, חייב לעשות איתו חוזה משפטי התקף על פי דין, לא מדובר בטקס דתי אלא בקנין גמור. הענין זה לא שייך לרב. יש להתיעץ עם עו”ד על אופן כתיבת השטר, וכדאי גם לעשות קנין כסף, כלומר, לקבוע סכום אותו אמור הגוי לשלם עבור השותפות [על ידי עבודה וכיוצא בזה], וליטול ממנו פרוטה לתחילת פרעון.

ב. ההיתר להעסיק גוי בחנות בשבת, אמור דוקא באופן שהגוי נחשב שותף ממש בעסק ולא פועל של היהודי, ובתנאי ששותפות זו ידועה ומפורסמת לכל , כך שלא יהיה חשש של “מראית העין”, שיהיו הרואים סבורים שגוי זה עובד לצורך היהודי. לכן, כדי להעסיק גוי בעסק צריך להכין חוזה מפורט בו יקבע שכל רווחי החנות מהעבודה ביום השבת ניתנים לגוי [בתמורה הוא יכול להתחייב לעבוד במשך השבוע, וכיוצא בזה] ,וכמו כן יש לפרסם שאותו גוי הוא שותף בחנות. כלומר, שבמקום בו רשום שם בעל העסק יכתב גם שמו, וכמו כן הוא יהיה רשאי להתנהג בחנות כמו בעל הבית בכל הענינים. מלבד זאת, על היהודי להדיר רגליו מהעסק ביום השבת, שלא יראה לאנשים שהוא עובד שם באותה שעה. (שו"ע רמה-א).