בפורים לומדים למצוא את האל אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה.השיר שמושר בתקופה האחרונה בעוצמה רבה ובמנגינה נהדרת 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה':

"אבא שבשמים אומר לנו אנוכי אסתיר פני ביום ההוא.. אבל רבי נחמן אומר: ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד"

השיר הזה מהווה נקודת מוצא לדברים שאני בוחרת לכתוב ולשתף בהתבוננות שלנו על מהות חודש אדר. מאמר חז"ל (חולין קל'ט) שואל מהיכן אנחנו לומדים בתורה על סיפור אסתר? "אסתר מן התורה מנין – שנאמר בדברים לא': "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" מכיוון שכתוב פעמיים הסתר אסתיר לומדים חכמים שזו תקופה של הסתר כפול. הסתר כפול בגשמיות וברוחניות. ובחינה זו מתייחסת רק לאסתר…והעצה לכל תקופת "הסתר" שכזו, על פי דברי השיר, היא שיאמין ויבטח בה' כי עמו אנוכי בצרה, כלומר שגם בתוך הצרה שם האל נמצא…

וכמאמר הבעל שם טוב זי"ע על "ואנוכי הסתר אסתיר": "אנוכי מסתתר בתוך ההסתר, שגם בתוך ההסתר הכפול כאשר הסתרת פניך: הקדוש ברוך הוא נמצא בסתר". והוא נותן דוגמה – כמו אבא שמסתיר עצמו מבנו הקטן שלא יראה אותו, אבל אינו מסיר לרגע את השגחתו ממנו… זהו פרוש ואנוכי הסתר אסתיר, שגם בשעה שאינם רואים כלום ידעו כי אני מסתתר ונמצא עימהם. …"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים", (נתיבות שלום מאמרי פורים). כמה יפה אומר הבעל שם טוב, הקב"ה מסתתר בתוך ההסתר. הוא תמיד נמצא אתנו גם בתקופות הקשות, גם בצרות , הוא יחד אתנו, משגיח עלינו. כמה פעמים אנחנו שוכחים את העובדה הזו ונדמה לנו שאנחנו לבד.

במקור נוסף הלקוח מתוך ילקוט שמעוני כתוב: "לעתיד לבוא – כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם", נשאלת השאלה איך יתכן? פורים הוא חג שבקושי נתקן על ידי חכמים ויש חגים אחרים שהם לזכר ניסים גדולים וגילויי שכינה יותר גדולים וברורים, כמו למשל פסח שבועות וסוכות: קריעת ים סוף בפסח, מתן תורה בשבועות וענני הכבוד בסוכות.

לעומתם – פורים – זהו חג בימי חול, מותרת בו עשיית מלאכה, אין קדושה חיצונית נראית לעין. האם ניתן לומר שבפורים יש יותר גילוי שכינה ממתן תורה?

כיצד ייתכן שדווקא פורים יישאר לעתיד לבוא ולא כל החגים האחרים? אכן הדבר תמוה מאוד, וננסה לעמוד על הדברים.

הרב יצחק הוטנר, הידוע גם בכינוי ה'פחד יצחק' היה מחשובי המנהיגים האורתודוקסים ביהדות ארצות הברית במאה העשרים. הוא מסביר בספרו, פחד יצחק על פורים (ל"ד, ב), את ההבדל שבין אנוכי של גאולת מצרים לבין אנוכי הסתר אסתיר. הוא מביא דוגמה על שני אנשים: האחד אדם שמחפש את חברו בחושך בעזרת כלי האור (פנס) שניתן לו, והשני לעומת זאת מחפש את חברו בחושך, ואין לו פנס, ועל כן הוא חייב לאמן את עצמו להכירו בעזרת חוש אחר, מלבד חוש הראיה. למשל יקשיב לצלילים שירמזו לו על הימצאו, ירחרח סביב לזהות את הריח המיוחד לו, וכו'.

וכשיעלה עמוד השחר, והשמש תצא בגבורתה, האדם שהיה לו פנס, פשוט יכבה אותו מכיוון שכבר אינו זקוק לו. לעומתו האדם שלימד את עצמו דרכים חדשות בחיפוש אחר חברו, בוודאי זיהה ניואנסים חדשים אצלו וההכרה העמוקה הזאת של ידידו תישאר קניין בנפשו גם לאחר שהשמש תזרח.

לכשתבוא הגאולה – והאור של גילוי אלוקות יהיה שבעתיים כאור החמה כי אז בוודאי שאותם ניסים גדולים, שהיו כמו כלי האור שכנסת ישראל הייתה זקוקה להם מקודם יתבטלו בדרך ממילא, ולכן כל המועדים שהם זכר ליציאת מצרים, לכשיבוא היום אשר בו ההימצאות של האל והקשר המיוחד שיש לו עם עמו יהיו ברורים לכולם, אזי כל המועדים הללו יהיו טפלים לאור השמש של הגאולה.

אבל בסיפור פורים – כנסת ישראל הייתה בחושך מוחלט, ללא שום נס גלוי והבזקי אור, והייתה חייבת ללמד את עצמה דרך להכיר את ה"אנוכי" גם בהסתר, על ידי פיתוח מידת הביטחון, מין "חוש שישי" כזה שנועד למצבי הסתר. בוודאי שזה יישאר קניין עולם בנפשה של כנסת ישראל אפילו אחר שיעלה עמוד השחר. לכן כל המועדים בטלים חוץ מפורים שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם".

מה שנעשה בעבודה פנימית של חיפוש בהסתר, בקושי, בחושים אחרים היות ולא ניתן היה לראות בגלוי – כל זה יישאר קניין לתמיד בנפש האדם, ואילו מה שניתן לנו באור גלוי, של ניסים – כל אלה ילכו לאיבוד בגילוי הגדול של הגאולה.

כי אור בתוך אור לא נראה. והאורות הפנימיים שהושגו בתוך החושך הם אלה שיישארו תמיד. ולכן, כל המועדים יתבטלו לעתיד לבוא חוץ מפורים.

אני מבקשת לסיים את דברי במילותיו של הרב קוק המביע את הרעיון העמוק של חג הפורים, של העבודה הפנימית שנדרשת בחג הזה, לגלות אלוקות מתוך מקום של הסתר.

"אין האדם קונה שום מעלה, כי אם מתוכיותו, מעצמותו המהותית הפנימית, ולא ממה שבא לו מבחוץ, כי המקרים אינם מולידים את האושר האמיתי." (

חז"ל מציינים "משנכנס אדר מרבין בשמחה", וישנה מצווה מיוחדת לשמוח בפורים, כפי שכתוב במגילת אסתר "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".

בפורים הייתה קבלת תורה מחודשת, כפי שנאמר במגילת אסתר "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם", רק שהפעם בניגוד למעמד הר סיני שם קבלת התורה הייתה ככפיית ההר כגיגית, בפורים קבלת התורה הייתה – מאהבה. ולכן פורים הוא יום שיש בו קדושה גדולה, של קבלת התורה מאהבה.

מצוות השמחה בפורים היא גם על נס ההצלה שאירע, וגם על קבלת התורה מאהבה. סיבה נוספת לשמחה הגדולה יותר משאר הנסים שאירעו לעמנו היא שזכינו שנעשה לנו "ונהפוך הוא", כפי שנכתב במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", ומבאר בעל ה'חמדת הימים': "ומה גם בהיות התשועה בימים האלה ובזמן הזה שכפי הוראות המערכה ומשפטי הכוכבים יחייבו השפלה ואיבוד אל כללות האומה הישראלית כמו שביארנו למעלה, ונהפוך הוא שבאו הטובות בשופע, ונהפך האבל לגיל, שזה מהפלא לשדד המערכה ולבטל כח המזלות כי יחתו הגויים מהמה. אשר על כן ראו מרדכי ובית דינו לקבוע חוק וזיכרון לנס הזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה יותר מנס חנוכה ומכל שאר הנסים, ולקובעו לדורות, שזה הנס יש לו יתר שאת מכל שאר הנסים שנעשו לנו ולאבותינו, שהיה נס בתוך נס כמו שנתבאר".

וכן כותב רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בספרו 'אוהב ישראל' (פרשת זכור ופורים ב'): "עיקר השמחה בא מחמת ההשתנות מדבר אל היפוכו. וכן הנס הגדול של פורים והשמחה הוא על ידי 'ונהפוך הוא' אשר ישלטו היהודים גו', ופור המן נהפך לפורינו. ומטעם זה היה גם כן שמחה וחדווה בכל העולמות".

הגיע הזמן להילחם בדכדוך.

מכירים את זה שמקבלים יותר מדי תמונות סלפי של חברים שנהנים להם בחופשות משפחתיות מושלמות, או סתם של אנשים מאושרים ומחייכים? לפעמים נראה כאילו כולם נמצאים במקום יותר טוב משלנו, ונהנים יותר מאיתנו.

המאמר הזה מוקדש לכל האנשים שמרגישים קצת מדוכדכים, ולא ממש מצליחים להתחבר לשמחה ולמנוחת הנפש.

מה אפשר לעשות כדי להגיע ולמצוא שמחה אישית?

שמחה וכיף זה לא אותו הדבר. אפשר לבלות יום נפלא בעיר עם חברים, וברגע שאנחנו נכנסים הביתה נגמרת השמחה. אפשר גם לצאת לספא מפנק, להיכנס לטיפולים הכי מיוחדים, ואחר כך לאכול סעודת גורמה, אבל איכשהו הריקנות נשארת. ובסופו של יום, השמחה מתעתעת בנו.

שמחה פנימית – רגשות אמתיים של "אני מרוצה מהחיים שלי" – דורשת עבודה. היא דורשת יצירה של מהות פנימית חיובית, דבר שיכול להוות אימון גופני ומאמץ לנפש.

אנחנו צריכים להפסיק להשוות את החיים שלנו ואת התמונות שלנו עם האחרים. כשאנחנו מתרכזים בשמחה של כל השאר, אנחנו שוכחים כיצד להתמקד בכל הטוב שיש לנו. ברגע שנהיה נחושים לחפש אחר השמחה הפנימית שלנו, ונחליט להפסיק לבחון את החופשות, החיים הרומנטיים והארנקים של חברינו ובני משפחותינו, נהיה מוכנים לצעד הראשון.

היכנסו למצב הודיה

שמחה מתחילה בתחושת הכרת הטוב, הודיה. זה מכנה משותף של כל אדם חיובי ושמח. הערכה לא באה רק כשהכל מצליח. המשימה שלנו היא לאסוף את תחושת התודה הזאת, כתחושה מובילה ותמידית. איך עושים את זה?

התאימו את נקודת המבט שלכם לראות טוב. ביהדות קוראים לזה 'עין טובה'. במקום להתמקד במה שלא בסדר, אמנו את עיניכם לראות מה טוב. שימו לב כמה פעמים ביום יש לכם תגובה שלילית, ביקורת או תלונה. כשמישהו עושה משהו עבורכם, האם אתם מוצאים במה הוא טעה במקום להודות לו? כשאתם יוצאים לאכול במסעדה, האם בסופו של דבר אתם מקטרים על האוכל או על השירות?

עבדו על הרגעת הצד השלילי הזה ועל בניית החיובי, ותגלו שיותר נעים להיות בחברתכם, שאתם מכירים תודה יותר והופכים לאנשים שמחים יותר.

פתחו מודעות

הביטו סביב, ומה עושים רוב האנשים שאתם רואים? הם עוברים את החיים תוך כדי דיבור בטלפון ושליחת טקסטים. דיברתי לאחרונה עם רופא אורטופד שאמר לי שרוב הקליינטים שלו היום הם ילדים, ששרירי הצוואר שלהם מכווצים מרכינה מתמדת לבדוק את הטלפונים שלהם. הפסקנו להתפעל מהחיים סביבנו. איבדנו את תחושת המודעות, ויחד איתה את ההנאה מהאנשים, החפצים והרגעים שמקיפים אותנו. מובן שחוסר המודעות הזה משפיע על מערכות היחסים שלנו. אנחנו מתחילים להתייחס אליהן כאל מובנות מאליהן.

כשאנחנו חווים את החיים במלואם, ופוקחים עיניים לראות את גווני השקיעה, מקשיבים לצחוק הילדים, מתענגים על ניחוח הארוחה הביתית, או משתפים מחשבה אישית עם אדם אהוב, אנחנו מודעים יותר להזדמנויות היומיומיות לשמוח. וככל שאנחנו נהיים מודעים יותר, כך אנחנו נהנים יותר ומתנתקים פחות.

היהדות מלאה בסוג כזה של מודעות. במקום לברך על הכל ברכה כללית אחת וזהו, יש לנו נוסחים שונים שעוזרים לנו להתפעל ולהעריך את "פרי העץ", הלחם שיוצא "מן הארץ" וכל "מיני בשמים" שאנחנו מריחים. אנחנו אומרים ברכה שונה לשמע רעם מתגלגל, ולמראה ברק, קשת או עצי פרי פורחים. המסר הוא שאיננו יכולים להרשות לחיים לחלוף על פנינו. השמחה מחכה לנו, אם רק נרשה לעצמנו לעצור לרגע.

למדו לתת

אנשים שנותנים, שגומלים חסדים ותורמים לעולם, הם אנשים שמחים יותר בבירור. היום זה כבר מוכח מדעית. מחקרים רבים מלמדים עד כמה הכלל הזה נכון. אנחנו נהנים להרגיש מועילים. אנחנו יודעים שאנחנו נחשבים ומשפיעים. אנחנו מרגישים שצריכים אותנו. אנחנו מרגישים חיים. אנחנו חווים את שמחת הנתינה.

אנחנו גם הופכים את עצמנו לבני אדם רגישים יותר, שנוגעים באחרים בעזרת החסד שלהם. אנחנו נהיים שמחים יותר מהידיעה שהותרנו רושם נפלא בעולם.

אנחנו לא דרושים רק לנתינת צדקה, ולא רק זרים זקוקים לנו. בני המשפחה שלנו, חברים, בני זוג וילדים, לכולם יש לבבות פתוחים לרווחה, שמחכים שנמלא את החלל במעשינו ואהבתנו. נתינה מעלה חיוך בעתות מצוקה. חיבור מרגיע, אוזן קשובה, מסר מעודד כשהמצב נראה רע, כל אלה יוצרים אנרגיות חיוביות שעוזרות לאנשים להמשיך הלאה. כשאנחנו יוצרים קשרים אנחנו שמחים. אנחנו יודעים שהעולם הזה נהיה טוב יותר מעצם קיומנו. זוהי שמחה שכסף לא יכול לקנות. אין לה מחיר.

שימו לב לדברים החיוביים גם בזמנים קשים

זמנים של קושי ומשברים עלולים להותיר אותנו בהרגשה שאנחנו מרוקנים. אפילו ברגעים הקשים ביותר, חשוב לנסות ולראות את הטוב.

שאלתי כמה אנשים אם הם יכולים להצביע על החיובי, למרות שהם עברו מצבים קשים. ואלה חלק מהתשובות:

"כשהתמודדתי עם מחלה קשה, ראיתי כמה אוהבים אותי. הבנתי איזו משפחה מיוחדת יש לי, ואילו חברים מסורים. אף פעם לא הערכתי באמת איזה אנשים מקסימים יש בחיים שלי".

"כשאיבדתי את העבודה, אשתי תמכה בי רגשית. היא אף פעם לא הפנתה לי את הגב. גילינו שוב כמה מקסימים רגעי החופש הקטנים של החיים, דברים שקיבלנו כמובנים מאליהם. עכשיו כשאני שוב עובד, אנחנו מקפידים לצאת להליכה או לרכיבה על אופניים עם הילדים. אני לא רוצה לאבד את זה."

"הנישואין שלנו הגיעו לשפל. עבדנו קשה כדי לא להתגרש. היו הרבה כעסים וכאב, אבל אני מודה על ההזדמנות הנוספת שקיבלתי. הפעם אני מנסה להיות טוב יותר וללמוד משגיאות העבר."

אחרי שעוברים קושי, קושי אמיתי, כזה שמשנה את החיים, כמו מחלה כרונית או אסון, צריכים להתמקד בשינוי החיובי שאנחנו יכולים להשיג כעת, במקום לחשוב מה איבדנו וכמה החיים עצובים ונוראים. אנחנו יכולים לנסות להרחיק את עצמנו מהכאוס, ולשאול איך אנחנו יכולים לעבור את זה חזקים יותר וגמישים יותר. חשבו: מה השגתי/למדתי מההתנסות הזאת? מובן שאף אחד לא רוצה לעבור קשיים וסבל. אבל אם כבר עוברים את זה, אז מה עכשיו?

העובדה שאנחנו עדיין עומדים על הרגליים, אומרת שיש לנו במה לשמוח. יש לנו הזדמנות לבדוק מה יש לנו, ולמצוא סולם חשיבות חדש.

למרות שאיננו יכולים לבחור מה יקרה בחיים שלנו, אנחנו יכולים לבחור לחיות אותם מתוך הכרת תודה ומודעות רבה יותר. אנחנו יכולים להפסיק לרחם על עצמנו ולבנות קשרים עם אלה שאנחנו אוהבים. אנחנו יכולים להסתכל טוב יותר על החיובי שהשגנו למרות הקשיים.ואז נגלה שהגענו אל השמחה, שכל הזמן חיכתה שנגלה אותה, עמוק בנשמותינו.

פורים – מאחורי המסיכה!! למה מתחפשים בפורים?

ידוע שחג הפורים יש בו שמחה מיוחדת שלא מצינו בשאר המועדים. ולכאורה מדוע שמחים בו עד כדי כך? עד כדי כך שכתוב משנכנס אדר מרבים בשמחה- ולכאורה הרי כל השנה יש ציווי להיות בשמחה, ומה התחדש בפורים? ועוד- יש הלכה שצריך לתת משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. ולכאורה מדוע? מה השייכות של זה לפורים? ועוד צריך להבין- מדוע מתחפשים בפורים? ועוד קשה- יש הלכה שאדם שקרא את המגילה למפרע (מהסוף להתחלה) לא יצא ידי חובה, ולכאורה מדוע? מה זה שונה מקריאת התורה ששם יצא ידי חובה? ועוד- כתוב בגמרא( שבת פח.) שעם ישראל קיבל את התורה מחדש בפורים וכתב רש״י מאהבת הנס. ולכאורה למה דוקא בפורים?

אלא הביאור בכל העניין הזה- שהרי ידוע שכל עניין של מגילת אסתר זה גילוי ההסתר. שהרי שמו של הקב״ה לא מופיע בכל המגילה. אבל בכל אופן לאורך כל המגילה רואים איך שה׳ מסדר את העניינים מאחורי הקלעים. מההתחלה שאחשורוש הגיע לשושן הבירה, אפילו שהיה בבל. משום שרצה שיעשו לו כסא כמו של שלמה המלך, ולא יכלו להוביל אותו לעיר מלכותו. אז עקר את ארמונו ועבר לשושן הבירה. ולמה? כי ״איש יהודי היה.. ושמו מרדכי״.. והכל סיבה ה׳ יתברך שמשם תהיה הצלה לעם ישראל. שבדיוק המלך יהרוג את ושתי ואז יחפשו לו אישה. ואסתר תהיה המלכה, ואז הכל יהיה יותר קל. והכל הסתובב בצורה כזו שבורא עולם מנהיג הכל. וזה הסיבה שאדם שקורא את המגילה מהסוף להתחלה לא יצא ידי חובה, כי לא רואה את כל ההשתלשלות של הדברים, ולא רואה את המהלך עד לגאולה. שרק אדם שרואה איך שה׳ היה איתם בכל רגע ורגע – מבין מה קרה כאן.

וזה הסיבה גם שמתחפשים בפורים להראות שכל העולם כולו בתחפושת אחת גדולה, אנשים חושבים שפלוני עשה לי, גנב לי, צעק עלי. ובגללו נהיה לי כך וכך, אבל לא מבינים שה׳ עושה הכל, ומה שמגיע לאדם זה מה שיקבל, ומי שעשה לו זה רק תחפושת וזה לא הוא באמת.

וממילא עכשיו מובן מדוע נותנים משלוח מנות ומתנות לאביונים. שהרי כל הסיבה שאנשים כועסים אחד על השני במשך השנה, כי חושבים שהשני עשה לי. אבל אדם שיודע שבורא עולם עושה הכל, ממילא הוא יאהב את כולם. ואז נפתחים הלבבות וכל אחד נותן לשני. וזה הסיבה שעם ישראל קיבל מחדש את התורה מאהבה, שראו שה׳ איתם בכל רגע ורגע, אפילו בזמן שלא נראה שהוא איתנו, אפילו בקשיים ובחושך, רואים שה׳ עושה הכל. ולא רק בזמן שהיה ניסים במדבר. ולכן קיבלו מאהבה הכל. וזאת השמחה המיוחדת שיש בחג הזה.

וזה גם הסיבה שכתוב – ״והימים האלו נזכרים ונעשים..ולא יעבור״ שאסור שהימים האלו יעברו ככה בהוללות ובצחוק וליצנות. אלו ימים גבוהים מאוד . שכתוב- כל הפושט יד נותנים לו. זה זמן לבקש על עצמך, על המשפחה, על הכל. ה׳ יזכינו לקבל את האורות של החג ונמשיך להיות בשמחה למשך כל השנה- אמן!

למה אוכלים אזני המן בפורים? וכן צריך להבין למה צריך למחות את זכר עמלק.?איך מוחים את עמלק בקריאת המגילה ?

אלא ידוע שכל המהות של עמלק זה עניין הקרירות. כשעם ישראל יצא ממצרים כל העמים פחדי מהם, כמו שכתוב – שמעו עמים ירגזו.. חיל אחז יושבי פלשת. עד שבא עמלק ומימן את הקדירה. כמו שאמרו חז״ל משל לאמבטיה רותחת שאף אחד לא היה מוכן להיכנס. עד שבא אדם וקפץ בפנים וצינן אותה. כך עמלק בא ונלחם עם עם ישראל, שהראה לכולם שאין מה לפחד מהם. וזה מה שכתוב: אשר דרך בדרך.. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך . שהוא בא וקירר הכל.. ולכן הקב״ה ציווה עלינו ״מחה תמחה את זכר עמלק״ אל תשאיר ממנו זכר: כי בעבודת ה׳ אסור להיות בקרירות. צריך תמיד להיות בהתלהבות ושמחה.

ועוד נקודה: שעמלק בא ואמר : הכל זה רק במקרה. אין שופ השגחה פרטית בעולם. כל מה שקורה לנו זה במקרה ולא בתיכנון מבורא עולם. וזה מה שכתוב במגילה : אשר קרהו.. ואמרינן במגילה -בן בנו של ״קרהו״.. שהמן חשב שהכל במקרה. ולכן אנחנו קורים את מגילת אסתר, להראות שאין מקרה.. אפילו שזה נראה סיפור טבעי.. שהיה מלך ופתאום הרג את אשתו.. ולקח אישה אחרת. ופתאום נדדה שנת המלך וכו׳ הכל מנוהל בתכנית מסודרת מבורא עולם.

ולכן אדם שקרא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובה כי לא רואה את כל השתלשלות הדברים. וממילא כשאנחנו קורים את המגילה -אנחנו מוחים את זכר עמלק.. שמראים לכל העולם.. שהקב״ה משגיח עלינו והוא מנהל הכל בצורה הכי טובה. וגם נס טבעי זה בעצם נס.. אין טבע בעולם. הכל מאיתו יתברך.

ולכן זו הסיבה גם שאוכלים אוזני המן.. כדי להראות שאם היינו שומעים טוב לכל הנביאים שניסו להחזיר את עם ישראל בתשובה, לא היה צריך להביא לנו את גזירת המן. כי אם יהודי לא עושה קידוש.. הגוי בא ועושה לו הבדלה. יהודי שמקדש את עצמינו והולך על פי דרך התורה, לא צריך להזכיר לו שהוא יהודי. אבל יהודי שלא עושה קידוש-אז הגוי מזכיר לו שהוא יהודי. אם אנחנו נשמע טוב לחוקי התורה, ממילא הקב״ה לא ישלח לנו גזירות וצרות מהגויים סביבנו. ולכן אוכלים אוזני המן, להזכיר לנו שרק כשבא המן הרשע אז התחלנו לשמוע, חזרנו בתשובה. ולא עשינו זאת כשהיה לנו 48 נביאים. אמר פעם מישהו -למה אומרים זכור את יום השבת. וגם זכור את אשר עשה לך עמלק.? אלא מי שאינו שומר שבת בא עמלק ומזכיר לו.

אז כדאי שאנחנו נשמע למצוות ה׳ ולא נצטרך ח״ו שיבא מישהו אחר ויזכיר לנו שאנחנו יהודים.

******************

סיפור לפורים -כל הפושט יד נותנים לו!

זמן מסוגל מאוד בפורים כי היום מאוד גדול וקדוש, וכל מה שאדם מבקש ביום הזה מתקבל. ומי שיודע לנצל זאת כראוי אז מקבל הרבה שפע. וכמו שמסופר על הבעל שם טוב, שיום אחד קרא לתלמידים שלו, ואמר להם שעומדת להיות גזירה נוראה על עם ישראל. עשו הרבה תפילות ותיקונים, ושום דבר לא עזר. עד שקרא לתלמידיו ואמר להם -יש איזה אחד שנמצא קצת רחוק מהעיר, בעיר פלונית. בבית פלוני. ושם תחפשו את פלוני. ותגידו לו שיבקש מה' שיבטל את הגזירה . מהר לא שאלו הרבה שאלות, ולקחו עגלה ונסעו לכיון של אותה עיר. יומיים שלמים לקח להם להגיע לשם. הגיעו למקום. וניסו לחפש את אותו יהודי. אחרי שחיפשו יום שלם, מצאו את הבית, ניסו להכנסה כל היה סגור. לא היה ברירה, שברו את הדלת ונכנסו לבפנים. לפתע ראו אותו ,שיכור על הריצפה, מגולגל בתוך הקיא שלו. לא הבינו, איך יכול להיות שהבעל שם טוב ישלח אותם למקום הזה? לאיש הזה? חשבו אולי מדובר באיזה צדיק. ופתאום רואים סתם שיכור. חיכו לראות מה קורה. ניסו להעיר אותו ולא מתעורר. אמר אחד מהם-יש לי רעיון. ניתן לו לשתות משהו חריף והוא יקום. וכך עשו, רצו מהר וקנו לו שתייה חריפה, אמרו לו-כבודו רוצה לשתות? אמר להם-בטח, תביאו את הבקבוק.

אמרו –בתנאי שתבקש מבורא עולם שיבטל את הגזירה על עם ישראל. –וכך הוא אמר-רבונו של עולם, תרחם על עם ישראל ותבטל את הגזירה. מייד לקח את השתיה, ושקע בשינה בחזרה. מייד הם עזבו את הבית ונסעו בחזרה לעיירה של הבעל שם טוב. סיפרו לו את מה שראו שם.

שאלו אותו-ילמדנו רבינו. מה היה פה. אמר להם-אני יספר לכם. אותו אחד שראיתם הוא היה עשיר מאוד גדול, ויום אחד, התעורר בו הירהורי עבירה והחליט לעזוב הכל. לפרוק עול ולעזוב לעיר הגדולה. מכר את כל הנכסים שלו. והיה בדרכו לאותה עיר. כל מה שחסך, רצה להנות מהחיים. ולפתע הוא מגיע לעיר בלילה, ושומע בכיות וצעקות. הוא נכנס לאותו בית ורואה אישה שצועקת ובוכה. שאל אותה מה קרה.? אמרה לו-נכנסו גנבים אלי הביתה, ולקחו לי את כל מה שנשאר לי. תכשיטים, וכלי כסף. ובעלי נפטר לפני כמה שנים. יש לי 11 ילדים. ולא יודעת איך לפרנס אותם. רק בגדים נשאר לנו. פתאום-התגלגלו רחמיו עליה, הוציא את כל מה שהיה לו בכיס, כל מה שחסך כל חייו. ואמר לה-הנה זה בשבילך והילדים. שיהיה לך לפרנס אותם ולחתן אותם. והמשיך ללכת.

באותו זמן בשמיים, היה רגש גדול. מצד אחד חלק מהמלאכים, אמרו תראו אמנם רצה לעשות עבירה, אבל בסוף נתן לאישה אלמנה. ומצד שני היה קיטרוג של המלאכים, שהרי רצה לפרוק עול ולעשות עבירות. בסוף החליטו, לתת לו מתנה. כל מה שיגיד ויבקש יתקיים. אבל אח"כ באו המלאכים ואמרו, איך אפשר לתת לכזה אדם דבר כזה? זה מסוכן. לכן מה עשו, אמרו שהוא יהיה מעכשיו שיכור כל חייו. וממילא הוא לא יוכל לתפקד כראוי, ואז זה לא יהיה מסוכן. ולכן אמר להם הבעל שם טוב-אמרתי לכם ללכת אליו. כי כל מה שהוא אומר מתקיים. ואכן הגזירה התבטלה. לפי הסיפור הזה-אפשר להבין, יום פורים יום גדול מאוד. יום שמסוגל להרבה דברים. כל הפושט יד נותנים לו. יש הרבה שפע של ברכות והצלחות ביום הזה. אבל מצד שני, אי אפשר לתת לכולם. כל מה שיבקשו יקבלו? זה חסר אחריות. צריך לעשות איזה משהו שיגרום להם להיסח הדעת. לכן מה עשו-אמרו לנו שצריך לשתות יין ולהשתכר וכך אנחנו בהיסח הדעת גמור. ורק מי שיודע באמת לנצל את הרגעים האלו להתעלות. להתקרבות . זוכה, לשמחה אמיתית.

וכמו שכתוב- כי בשמחה תצאון. אמר ר' נחמן –שע"י השמחה זוכים לצאת מכל הבעיות והצרות.
ביום הזה, להדליק נר לעילוי נשמת מרדכי ואסתר, ולהתפלל ולבקש בקשה שזכותם תעמוד לנו.
וכן יש נוהגים לקרוא בתענית אסתר-7 פעמים מזמור כב' בתהילים=מזמור איילת השחר. ולבקש בקשה אחרי כל פעם. ולא סתם אמרו שפורים-יום הכיפורים, כמו פורים. שיש יותר דרגה ביום פורים, יותר מיום כיפור. כי ביום כיפור חוזרים בתשובה, מיראה, ומפחד. אבל בפורים הכל מאהבה ושמחה. לכן צריכים להזהר לא לבזבז את היום הקדוש הזה לריק, אלא לנצל להתחזקות בתורה ויראת שמיים. ולבקש מבורא עולם שיעזור לנו ויענה את בקשתינו!