הרמ"א בסי' עה סעי' ג כתב שאפילו קול זמר אשתו אסור בשעת קריאת שמע, אלא שהוסיף שבקול שרגיל בו מותר, ונחלקו הדעות בביאור הדברים, הב"ח הפרישה וערוך השלחן ביארו, שהכוונה היא שאם הוא רגיל בזמרת אשתו, אין איסור, ואילו השו"ע הרב מבאר שקול של דיבורה מותר וקול זמר אסור. כך שהנושא הנדון תלוי במחלוקת זו והמיקל יש לו על מי לסמוך. בזמירות שבת נהגו להקל בכך. לגבי אשתו ההיתר רק בימי טהרה, כאשר היא נדה נהגו לאסור. וכן בבנותיו נהגו להקל. כשהיא שרה בחדר אחר יש להקל, משום שהוא נחשב קצת אנוס, שהרי אין בידו להפריע לכל המהלך התקין של הבית לצורך לימודו הנמשך מן הסתם שעה ארוכה. ובודאי יש להקל בכך כאשר הוא מסוגל להתרכז בלימודו עד שלא נותן דעתו לקול שירתה.