אם הסתימה בכיור היא מוחלטת והמים לא מתנקזים כלל, פתיחת סתימה כזאת היא איסור דאורייתא, משום שהכיור מחובר לקרקע ולמעשה עושה תיקון בקרקע. ובמקום כבוד הבריות יש להקל לעשות כן על ידי גוי ואף בקפיץ הברזל המיוחד לכך, כך פסק בשו"ת אגרות משה (ד מ'-ט') וכן פוסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. (חזו"ע שבת ה' עמוד של"א) וכ"פ באור לציון (ח"ב עמוד רכ"ג). ואם הסתימה אינה מוחלטת והמים זורמים באיטיות, מותר לתקנה במקל עם גומי, לחיצה או שתיים ולא יותר. (דביותר הריהו תיקון חשוב) ויש עדיפות לעשות זאת עם היד (שם). ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל מצדד להקל בצורך גדול ע"י יהודי ובמשאבה ביתית ולא בקפיץ הברזל. (שש"כ פרק י"ב הערה נ"ב) וכן פסק במנוחת אהבה (ח"ג פכ"ד סעיף כ"ט). ובמקום שיש בו משום 'כבוד הבריות' (כגון שיש ריחות לא נעימים, או סתימה בבית הכסא ואין אחר, או שהמים עולים מהצינורות שברצפה) ואין גוי, אפשר להקל לעשות זאת על ידי שני בני אדם, מדין 'שניים שעשאוה', ובכך יורד המעשה בחומרתו לאיסור דרבנן, ( שט"ז ס"ק כ"ב במשנ"ב) ומשום 'כבוד הבריות' מותר. ( שי"ב ס"א) וצריכים להקפיד להפעיל כח גדול כל אחד שכל אחד יוכל בכוחו לבד לפתוח את הסתימה כדי שיחשב זה יכול וזה יכול ורק אז איסורו מדרבנן. (בה"ל  שט"ז ס"ה ד"ה אין אחד בשם הראשונים).