מזון מלכות הוא חומר נוזלי למחצה, שטעמו מר במקצת, וממנו ניזונת מלכת הדבורים. על ידי אכילת אותו המזון מתפתח זחל רגיל להיות מלכת הדבורים במקום דבורה רגילה. תכונתה של מלכת הדבורים הוא שממנה נמשך הדור הבא, המלכה מסוגלת להטיל עד אלפיים ביצים ביום, משקלה כפול ממשקל שאר הדבורים ותוחלת חייה פי ארבעים משאר הדבורים. כיוון שמזון מלכות מסוגל לחולל שינויים מופלגים בדבורה, מרפאים רבים סוברים שיש במזון מלכות סגולות רפואיות חשובות. לגבי כשרותן נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאסור לאוכלו, מפני שכל היוצא מטמא טמא, וכיוון שהדבורים אסורות באכילה אף מזון המלכות שהן מפיקות מבלוטות שבראשן אסור באכילה. ואין דינו כדבש, מפני שהדבש הוא בעצם צוף שהדבורים מלקטות מפרחים וצמחים ואוגרות בזפק הנמצא בין פיהן לקיבתן,  ואח"כ הן מוציאות אותו בכוורת, ושם הצוף מתייבש מעט ונעשה דבש. וכיוון שמדובר בצוף מעובד הדבש כשר באכילה. אבל מזון המלכות נוצר מתוך גופן של הדבורים, ולכן אסור באכילה. ואף אם נאמר שיש לימוד מן הפסוק שדבש דבורים כשר, כוונת התורה להתיר רק את הדבש הידוע בטעמו, אבל לא את שאר החומרים המופרשים מן הדבורים. ולכן דבש מלכות אסור באכילה (ע' בשו"ת עמא דבר ע' קטו, שסיכם הסוגיה, והרחיב גם בתיאור החומרים הללו והרכבם ומעלותיהם, והביא דעת הגרש"ז אוירבאך שאסרם).  אולם לפי דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מותר לאכול דבש מלכות, ובפרט למי שחלש ותש כח, כדי להברות גופו ולחדש כנשר נעוריו. הליכות עולם (ו-רלג-רלו)