גם כאשר אשה נשואה אינה מכסה את ראשה [נניח בבית כשרק בעלה נמצא שמן הדין אינה חייבת בכיסוי ראש] או שמשום מה היא לא יודעת שיש חובה לאשה נשואה לכסות את הראש, בשעת תפילה או ברכה ודאי חובה גמורה לכסות את הראש. לגבי ברכת הטבילה יש מנהגים חלוקים, ואכן נשים רבות מכסות ראש במגבת וכדומה בשעת הברכה, אלא שיש סוברים שכיון שאין דרך בני אדם לכסות ראשם במרחץ מותר גם להזכיר שם שמים שם בראש מגולה, ועל פי זה הורו שבטבילת נדה אינה צריכה לכסות ראשה בשעת הברכה, ראה שו"ת שבט הקהתי (ח"ו סי' עו), ועיי"ש שגם הבן איש חי (שנה ב פ' שמיני) שדן בזה לא כתב אלא "ראוי" שתכסה ראשה בשעת הברכה, ומשמע שאינו חיוב גמור. סבע חמיו של מרן הב”י, על פרשת נשא) שאסור לאשה לברך או לענות אמן בגילוי ראש, הליכות בת ישראל (פ”ה סעיף ג הערה ו) בשם הגרש”ז אויערבאך, שו”ת רבבות אפרים (ח”ו סי’ תס ענף ד, ד"ה מכתבו של ידידי רנ”נ], שו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ ה), ילקוט יוסף (אוצר דינים לו”ל, פ”ס סעיף י’ ובהערות שם), ברכת ה’ (לר”מ לוי, ח”א פרק ז סמ”ג ובהערות שם).