המזיק חייב לשלם רק את הנזק הישיר שעשה – ולא על מה שהתגלגל על הניזק בגלל הנזק, ולכן המזיק – שמעון חייב לשלם רק על תיקון מד המים, ולא חייב לשלם את החובות שהתגלגלו על הניזק שמחייבים אותו לתקן את כל הצנרת. למרות שמחמתו נגרם הפסד לבעל הצנרת, המזיק לא חייב לשלם על כך. השכן שהזיק את המד מים לא הזיק את הצנרת אלא בגלל הנזק החברת מים חייבו אותו להחליף את הצנרת שאינה עומדת בתקן, ועל זה מזיק לא חייב, וקצת ראיה מדברי הרמ"א בהגהותיו לשו"ע סימן שפח סעיף יב היה חייב לגוי, ורצה לברוח מהגוי ולא לשלם לו, וישראל אחר גילה את זה לגוי, אינו נחשב מוסר כיון שזה חוב שהוא חייב, אלא שרעה עשה שגילה לגוי. מבואר בדברי הרמ"א שאם לא גרם לו חוב חדש אלא חייב אותו בחוב שהוא חייב, אין לו דין מוסר, למרות שעשה שלא כדין שגילה לגוי. וכמו כן כאן המזיק לא הזיק את הצנרת אלא במעשיו נגרר שנודע שהצנרת לא עומדת בתקן, ועל זה אין חיוב תשלומים.

ראיה נוספת מדברי הנתיבות סימן רז ס"ק ח: "ולפ"ז נראה דה"ה בהורג בהמתו של חבירו ונמצא טריפה אינו משלם לו אלא דמי טריפה, ואינו יכול לטעון הייתי מוכרו לחרישה, דמ"מ נתגלה הדבר שלא היה שוה רק שהיה יכול להונות לאחר, ומזיק א"צ לשלם רק כפי מה ששוה באמת ולא כפי מה שיכול להונות, דהא אם הזיק כסף סיגים, אף שהיה יכול להונות נכרים ולמוכרו בחזקת כסף, א"צ לשלם רק מה ששוה באמת". מבואר שמזיק לא חייב לשלם אלא מה שהזיק ולא מה שגרם שלא יוכל להרוויח על ידי הטריפה. וכן כאן המזיק לא הזיק את הצנרת, אלא נודע מחמתו שאין תקן לצנרת שעל זה אין חובת תשלומים. גם דין גרמא אין כאן כיון שזה נעשה בשוגג ואין חיוב גרמא בשוגג, כמבואר במאירי ב"ק נו.