הנה יש להוכיח מהבא"ח שכתב, ושלחן של עץ שמחובר ע"י חשוקי ברזל אין צריך טבילה, מפני דאע"ג דמניחין הלחם על השלחן עצמו בלא קערה, מ"מ דרכם לפרוס מפה על השולחן, ואם לפעמים מניחים בלא מפה אין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ואפילו אם נאמר דהמפה בטלה לגבי השולחן וכאילו ליכא מפה, מ"מ הדף של השלחן שמניחים עליו המאכל יכול להשתמש בו לבדו, והחשוקים באים לחברו ברגלים כדי להגביהו, ונמצא הברזל תשמיש דתשמיש, (בא"ח ש"ב מטות-יד) הרי דס"ל ששלחן חשיב כלי אכילה אילולי הטעמים שכתב לפוטרו, א"כ ה"ה למגש זה העשוי מחלות שחשיב כלי אכילה. אלא שראיתי שיש שדנו האם פשוטי כלי זכוכית חייבים בטבילה אחר שלא מקבלים טומאה כמבואר במשנה (כלים ב-א יא-א) או שמא אין ענין של טומאה לטבילת כלים וגם פשוטי כלי זכוכית חייבים בטבילה. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ו-רמה-א) שפסק שגם פשוט כלי זכוכית צריכים טבילה. וכ"כ חלקת בנימין (קכ-ז  בבאו' ד"ה וכן המשפכות). וכ"ש לפי מש"כ משנ"ב (תרכט-כה). ובספר טבילת כלים (יא-הע' קיב) רצה להוכיח מהגר"א בבאורו (יו"ד קכ-יח) שאינם חייבים טבילה, ועוד יש צד לפוטרו מטבילה דהמגש נועד לשמור על השלחן שלא יחתכו עליו ולא חשוב כלי סעודה, ואף שיש לומר דסוף סוף משתמש עם המגש לצורך אוכל שהרי אי אפשר לחתוך אוכלים באויר וצריך מקום להניחם לחותכם, לכן חשיב שפיר כלי סעודה, מ"מ חזי לאצטרופי לד' ס' טבילת כלים הנ"ל. הלכך להלכה, מגש לחלות העשוי כולו מזכוכית, יש לטובלו ללא ברכה (וכן יש לטבול מגש העשוי מזכוכית למעלה ומתחת עץ).