חכמי הדורות כידוע אסרו בכל תוקף נגינה בבית הכנסת, ולא רק משום עצם ההתדמות לגויים ועל פי גדרי האיסור הפורמלי של “בחוקותיהם לא תלכו”, אלא משום שבאותם ימים היתה סכנה רבה מצד הארגונים הרפורמים שרצו להחדיר רוחות נוצריות לבתי הכנסת, וידועה המליצה שהיה מצטט החתם סופר בענין זה “חדש אסור מהתורה”. התחושה שלי, שכיון שכך נקבע על פי חכמי הדורות, אף שבזמנינו החשש האמור אינו קיים כל כך, אין לנו לשנות מתקנתם. השמחה בבית הכנסת יכולה להיות גם ללא כלי נגינה, מתוך הלב העולה על גדותיו! אבל אין איסור בכך בעת אמירת ההלל, והכל לפי הענין (שו”ת חתם סופר-ו מסי’ פד עד צו, וחו”מ-קצב. דברי מלכיאל ה-רה, כפה"ח קנא-יט.מנ"י ה-צז).