בקטן שהגיע לחינוך "שיודע למי מברכים" בוודאי שאסור (שו"ע קצט-י), והשאלה היא על קטן שאינו יודע למי מברכים שברכתו אינה ברכה שאסור לענות אמן לאחריה (משנ"ב רטו-טז) וכיון שאינה ברכה מותר אף בגילוי ראש. ואין בזה איסור אע"פ שכתב השו"ע (רו-ג), כי אין כאן ברכה ולא הזכרת שם שמים אלא מנהג דברים בעלמא. אכן דבר זה סותר את עצמו שמברך עמו כדי לחנכו ומברך בצורה שאסור לברך. אמנם אם הוא כבר מבין "שדבר זה אסור" שזהו גיל חינוך כלפי איסורים (משנ"ב שמ) אין לברך עמו ויש לחנכו שדבר זה אסור. אכן צריך שיידע שדבר זה אסור מצד ציווי הקב"ה, וקטן שאינו יודע למי מברכים, בוודאי אף אינו מבין שיש ציוויים מהקב"ה. ומותר לברך עמו בגילוי ראש וי"א שגם קודם שהגיע לגיל חינוך, מ"מ כשם שמרגילים אותו בברכות אע"פ שאינו יודע למי מברכין, כדי שידע לברך לכשיגדל, כך גם מותר לענות אמן אחריו, כיון שבזה מרגילו ומחנכו לעניית אמן, שכששומע שעונים אמן אחריו, מתרגל גם הקטן לענות אמן. וא"כ אין זו אמן לבטלה. וכל האיסור הוא רק כשאין הכוונה של העונה כדי להרגיל הקטן בעניית אמן או כגון שהקטן אינו יודע שהלה עונה אמן, דאז כיון שלא הגיע הקטן לחינוך אין עליה שם ברכה ואסור לענות אמן. וכשמברכים עם קטן כזה אסור להזכיר שם שמים אע"פ שבעלמא מותר (שו"ע רטו-ג) כיון שאין עדיין חובת חינוך. ואע"פ שרוצה להרגילו בברכות, ומחנכו בזה אסור לאב להזכיר ש"ש אע"פ שיש מתירים לענות אמן אחר ברכתו אף קודם שיודע למי מברכין כשהמטרה כדי לחנכו בעניית אמן, אין איסור עניית אמן לבטלה חמור כמו ברכה לבטלה והמנהג שמרמז לקטן שיאמר בעצמו (שעה"צ יג).