ראובן השכיר צימר לשמעון, ושמעון טוען שהניח את הכסף על השולחן של הצימר ויצא לדרכו וכנראה הכסף נגנב, וראובן טוען שלא ראה כלום, אך אינו יכול לדעת אם הכסף נגנב. אמנם למדנו בשו"ע (חו"מ קכ-א) שהמעות באחריות הלווה עד שיפרענו ליד המלווה, וכתב בערוך השולחן (שם) שלאו דווקא לידו, אלא אפילו הניח המעות בביתו מועיל. האם נאמר שנחשב פירעון שהרי שם את הכסף בביתו. או שמא יכול המשכיר לומר שכיוון שמעתה יכול כל אחד ששוכר צימר לומר שהניח הכסף על השולחן ויצא ולא נוכל לדעת אם דובר אמת הוא או לאו, א"כ כלפי הכסף של שכירות הצימר לא חשוב חצר המשתמרת, מחמת שאינה משתמרת מן הצימר עצמו. והלא פירעון חוב לחצר שאינה משתמרת וודאי דלא מהני?
