עשי"ת-יש קונה עולמו בשעה אחת
אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם , שלא בא עליה .
פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות .
בשעת ‘הרגל דבר’, הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.
הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְדֹוָד: (ישעיהו נד-י).
אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת: (ישעיה נא-ו).
אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוד (ישעיה כד כג)
אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה: (ישעיהו לד ד)
אמר : אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו
יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא .
בכה רבי ואמר : יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת.
ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי (ע"ז-יז).
סיפור תשובה ארץ ישראלי עכשווי
אמרו עליו על איתן בן שמר שלא הניח מסיבה אחת בעולם שלא בא אליה.
פעם אחת שמע שבגואה אשר בהודו יש מסיבת טבע שעוד לא היתה כמוה מעולם.
קם, עשה ויזה להודו, שם לדרך פעמיו וטס לשם מעל ענני שבע ארצות.
בעיצומה של המסיבה, לאחר הרבה אלכוהול וסמים, לצלילי מוזיקת טרנס בוקעת רקיעים וחודרת תהומות, בשיא האקסטזה של הריקוד, רכנה בת זוגו של איתן ולחשה לו במתק שפתים: ‘איתן איתן אתה בלון נפוח שתיכף תצא ממנו הרוח’.
הלך וישב באשראם בפּוּנֶה ושקד על לימוד תורת ההינדוּ, והיה מתרגל בדרך ה’בהקטי’ והיה מקשיב שיחות מרוממות נפש ורוח מהגורו המואר, ומצפה לפתיחת הלב, למודעות עצמית צלולה שבשיאה יזכה להתאחדות עם ה’ברהמן’. לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’.
הלך וישב במנזר טיבטי בהימלייה והיה עושה מדיטציה ויאפאסנה, והיה שומע בשקיקה שיחות דהרמה עמוקות ומאירות מהמורה הרוחני הבודהיסטי השלוו וציפה שיזכה לנירוואנה… אך לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’.
הלך וישב במנזר זֶן בקיוטו שביפן והיה עובד בגינה ובמטבח ועושה מדיטציה ‘זא-זן’ ומידי פעם היה מזומן אל ראש המנזר לענות על הקואן שלו ונכשל שוב ושוב במציאת ‘קול היד האחת’. ובכל זאת המשיך לעבוד ולתרגל על מנת להגיע להארה. אך לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’.
קם ושב לארץ ישראל, והלך וישב בישיבה והיה לומד תורה ומתפלל כל היום ושומע שיעורים ושיחות מראש הישיבה הקדוש, ומצפה לזכות באמונה ובדבקות, ולא זכה. והלך מישיבה לישיבה שאין ישיבה חסידית כישיבה ליטאית ואין ישיבה למדנית כישיבת ‘מוסר’ ואין ישיבה חרדית כישיבה דתית-לאומית. בכל ישיבה קיבל והתברך, אך ‘הלב הוא רוצה הרבה יותר…’.
קם ועלה לירושלים, ובא להר הזיתים, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שכמעט ויצתה נשמתו.
משפקח את עיניו ראה מעליו דמות קורנת אור שהושיטה לו יד, הקימה אותו על רגליו ולקחה אותו לטיול. ראשית דבריה היו דברי נחמה – איתן, אתה בנו וממשיך דרכו של ‘איתן האזרחי’, הלא הוא אברהם אבינו. כמוהו ידעת להקשיב לקול האומר ‘לך לך’, לקום וללכת. כל התחנות שעברת בדרכך, מראשית התמכרותך לשמריך התוססים, המשך בכל התורות והפרקטיקות שלמדת ותרגלת במזרח, ועד בתי המדרש בארץ ישראל בהם התוודעת אל המסורת העתיקה שלך, לא היו לחינם! מכולן למדת, נבנית כולם היו לטובה ולברכה! כאברהם, אתה בא עם כל ימיך אל הקודש, מברך אותו ומוסיף עליו! ואז החלה לשוחח איתו על עם ישראל ותחייתו בארצו, על אמונת ישראל ועל תורת ארץ ישראל, על הקודש ועל החול ועל מה שמעבר להם. והיו הדברים קשים ורכים, מערערים ומנחמים, מקוממים ומקימים… ובהדרגה הבין לבבו ושב ורפא לו מכל יסוריו.
קם וזקף את קומתו וחייך חיוך גדול מחה דמעותיו ובא אל ‘בית הרב’, והחל ללמוד את אורות ‘התורה הגואלת’ ונפתחו לפניו שערי תשובה לעצמו, לאלוקיו ולעמו. לקח אישה ובנה לה בית. היה לרעייתו לחבר ובן ברית, ולילדיהם, לאב אוהב ואחראי. ובתורת ארץ ישראל יהגה יומם ולילה.
כעבור כמה שנים, שמע לפתע קול: ‘איתן איתן, צמחת וגדלת, אך התיישבת והתקבעת. שבור כלים, פרוץ גבולות התחדש וצור וחדש. לך לך! קם והלך ועדיין הוא מתהלך…
אמר : אין הדבר תלוי אלא בנו…
אמרו חבריו: איתן בן שמר מקדש את חיי העולם הזה.
צחק הרב קוק ואמר: ‘דורנו הוא דור נפלא דור שכולו תמהון…’ יש קונה עולמו בתשובה פתאומית, יש בתשובה הדרגתית ויש בתשובה עליונה.
ואמר הרב קוק: יש ‘נשמות דתהו’ ובפרט עתה ב’עקבתא דמשיחא’ שאי אפשר להם לשוב אלא בתשובה מאהבה. ואף על פי [ונכון יותר – כיוון] שדרכם עוברת בעמקי הבכא וגיאיות הצלמוות של הכפירה עולים הם למעלת בעלי תשובה עילאה שאינם מסתפקים במרחב הקדושה של הצדיקים הגמורים, וגם לא של בעלי התשובה הרגילים, אלא שואפים ‘לקדש את החול’ ו’לחלן את הקודש’ ומבקשים לקיים את ‘בכל דרכיך דעהו’ ואף את ‘בכל פניו דעהו’…
עשרת ימי תשובה – וסגולתם של ימים אלו
הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל נהג לבאר את סגולתם של ימים אלו, פי על באור חדש במעשה סדום ועמורה. נאמר בתורה בפרשת וירא (יח-כא) שהקב"ה אמר על אנשי סדום: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה". ויש לעיין היכן למעשה נתקיימה ירידה זו , שהרי מיד לאחר מכן באו המלאכים לסדום! ושאלה נוספת, רש"י שם מביא שבאותו היום מנו תושבי סדום את לוט לשופט עליהם, ואם כך מסתבר שהוא היה ידוע כאדם השומר ומקפיד על כל הלכות סדום, קלה כבחמורה… אם , כן איך יתכן שכאשר באו המלאכים לעיר חרף את נפשו בעבורם, והזמינם לביתו למרות שהדבר נגד את חקי המדינה ?
ותרץ רבי יעקב קמינצקי, שעצם ביאת המלאכים, היא היתה ה"בדיקה" שעשה הקב"ה לאנשי סדום. כאשר באו לעיר שפלה כסדום מלאכי עליון, קדושים וטהורים, הביאו עמם רוח של קדשה וטהרה. על לוט השפיע הדבר מידית, והוא מיד השתוקק לקיום מצות הכנסת אורחים, למרות הסיכון הגדול שבדבר. אך אנשי סדום היו כה משחתים, שאפילו ההארה המייחדת ששלח להם הקב"ה לא השפיעה עליהם, והם נותרו אדישים וקשי עורף! על כן נחתם גזר דינם למיתה, כי הקב"ה ראה שאין עוד סיכוי שיחזרו בתשובה .
אותה הבדיקה בדיוק, באר רבי יעקב, חוזרת ומתרחשת מדי שנה בשנה בעשרת ימי תשובה. הקב"ה מתקרב א ל ברואיו ", דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". מי שהשפעה אדירה זו של קדשה משפיעה עליו לטובה, והוא מנסה להתחיל לתקן את דרכיו, אות הוא שעדין נותרה בו לחלוחית של טוב, והוא זוכה ונכתב לחיים. אך אם, חלילה, האדם נותר אדיש, וקרבת ה' איננה פועלת בלבו זהו סימן שבתוכו פנימה הוא כבר מנתק לגמרי, ועליו נאמר " לא זכו – נכתבים למיתה "
זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ולשלום
יהודי אמריקני תרם שני מליון דולר למוסד תורני ידוע, וכאשר חתן את בנו תקופה קצרה לאחר מכן, ביקש הרב מישקובסקי להכיר לו טובה על תרומתו הנכבדת, באמצעות מכתב בכתב ידו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ובו תודה בשם הארגון על פעלו הרב .
הרב שטיינמן שהעריך את פועלו של אותו ארגון, הסכים להתגייס לעזרה, והחל להעתיק את הנוסח שרשם לו הרב מישקובסקי מלה במלה. לפתע נעצר, הוא התבונן במשפט שהיה רשום לפניו: "וכידוע, כל מי שדואג לילדים של הקב"ה ידאג הקב"ה לילדים שלו ".
"את המשפט הזה אינני כותב", הבהיר לרב מישקובסקי .
"מדוע ולמה?" שאל .
"מהו המקור למשפט הזה?" בקש הרב לדעת .
"הרב מבריסק אמר כך הגיעה התשובה .
"ובכל זאת, לגבי אותו עשיר, איני מסגל לכתוב דברי חנפה ושקר כאלו. כל חיי אני מתרחק מן החנפה…", נענה הרב ואמר .
"מדוע יש בכך שקר וחנופה "? תמה הרב מישקובסקי שוב .
"כמה הרויח אותו יהודי בשנה האחרונה?" שאל הרב שטיינמן במקום תשובה .
"עשרות מליוני דולרים" ענה לו .
"ומה לדעתך עושה בכספו אדם שהרוויח תוך שנה עשרות מליוני דולרים?… שני מליון מתוכם הוא נתן למוסד הנוכחי, חצי מליון נוסף נתן לעוד מוסד, ולאחר – עוד רבע מליון… ובסך הכל שלשה מליון דולר מתוך הכל הוא תרם למוסדות. אין ספק שזוהי תרומה יפה, אך היא מהוה בסך הכל אחוז אחד או שנים, לכל היותר, מרכושו האגדי…".
"אתם רוצים שאכתב שהוא דואג לילדיו של הקב"ה… אכן, אלו היה נוהג ההפך – נותן את כל עשרות המליונים שיש לו לבניו של הקב"ה, הזקוקים נואשות לכך, כשלעצמו הוא מותיר את שלשת המליונים הנותרים – אז היה באמת ובתמים דואג להם…
