בחנוכה אנו רואים איך שהחשמונאים חזרו לבית המקדש וראו איך שהכל מחולל, וכל הפחים של השמן טמאים ופתוחים, ולאחר חיפושים ארוכים, הם מצאו פח שמן אחד שהיה בחותמו של כהן גדול.

והדליקו אותו והיה מספיק ל8 ימים.

ולכן אנחנו חוגגים את חג החנוכה לדורות!! כדי להראות מה יוצא מאדם שלא מתייאש!! שלא מוותר!

הרי היה לחשמונאים את כל הסיבות לא להמשיך לחפש, להתייאש. שהרי אפילו על פי ההלכה יכלו להשתמש בשמן טמא כי טומאה הותרה בציבור.

אבל הם החליטו לא להתייאש, לנסות שוב ושוב.
עד שהקב״ה האיר את עיניהם והם מצאו את הפח שמן טהור.
ולכן אנחנו מדליקים נרות חנוכה במשך כל הדורות, כל עם ישראל.

לפירסומא ניסא, ולהראות לאדם מה נר קטן יכול להאיר בחשיכה!!

עוד נסיון קטן, עוד השתדלות, לא להרים ידיים!!
אפילו שנראה שהכל חשוך מסביב, אפילו שלכאורה שאין סיכוי לצאת מהמצב. אין שוב מצב שיסתדרו העניינים, להמשיך לחפש למצוא את האור.

למצוא את הקב״ה בתוך האפילה. לראות איך בתוך כל החושך -נמצא האור. ואז מיד תבא הישועה!!

ה׳ יזכינו!!

חנוכה -חג של ניסים !!
בחג החנוכה אנחנו חוגגים 8 ימים בגלל הנס שנעשה לחשמונאים שמצאו פח שמן שהיה מספיק ליום אחד והספיק ל8 ימים .
ידועה השאלה של הבית יוסף- מדוע חוגגים 8 ימים? הרי היום הראשון אינו נס? ומדוע חוגגים 8 ימים?
ועוד צריך להבין -מדוע חוגגים רק על הנס שקרה בחנוכה? הרי היו עוד הרבה ניסים לעם ישראל?
אלא הביאור הוא -שחנוכה בא להראות לאדם, שאפילו שנראה לנו שיש דברים שהם טבע- גם הם נס!
משא"כ שאר הניסים שקרו לעם ישראל (לא היה בהם ניצוץ טבעי)..
חז"ל באו ללמד אותנו -שכל החיים שלנו הם נס אחד גדול.
כל מה שיש לאדם הוא לא מובן מאיליו. גם אם החיים נראים לך פשוטים, יש פרנסה , אישה ,ילדים, בית וקורת גג. הכל זה נס אחד גדול.
זה שהשמש זורחת בבוקר, והעצים צומחים, והגשם יורד בעיתו.
זה שאנחנו מתפקדים כמו שצריך -זה נס!!
עצם זה שקמים בבוקר זה נס!
רק למה אנחנו לא מתפעלים מכלום?? למה אני רק מתלוננים ולא שמחים במה שיש לנו??
כי התרגלנו.. הכל נראה פשוט. לא מתלהבים מכלום.
לכן בא חג החנוכה , להראות לנו מה זה נר!! איך אפשר לקבל משמעות אחרת לחיים -תוספת אור בחיים שלנו. מנר אחד קטן. נר שיכול להאיר את החשיכה בחיים.
אם אתה עצוב, או בלי מצב רוח. או מרגיש לבד, או סתם לא הולך לך בחיים.
תביט סביבך, מה כן יש לך. מה הקב״ה מעניק לך כל יום. עצם זה שאנחנו בריאים, ויש מה לאכול. ויש איפה לישון. רק על זה צריך לומר תודה אלך פעמים.
אם תרשום לעצמך את כל המתנות שהקב״ה נותן לך כל יום. ותגיד תודה . אז תרגיש הרבה יותר טוב.
תראה כמה ניסים גלויים יש לך כל יום!! לא רק פעם בשנה!!
כל פעם שאנחנו אומרים על הניסים צריך להזכיר לעצמינו!! בימים ההם!!! בזמן הזה!!!!!!!
כן , כן, בזמן הזה!! בכל רגע נתון..
זה שאתה נשוי לא מובן מאיליו, הרבה אנשים פירקו את הבית שלהם בן רגע.
זה שיש לך ילדים זה מליון דולר. יש לך פרנסה!!
צריך פשוט לרוץ למרפסת ולהתחיל לרקוד!!!
זה המהות של חג החנוכה -להודות!! ולהלל!!
כל יום מחדש!! אין דבר כזה טבע!! הכל זה נס!!
ולכן חוגגים 8 ימים!! כי גם היום הראשון שדלק זה נס!!!
אם נתרגל להודות לקב״ה על כל מה שיש לנו!!
ה׳ יתברך ייתן לנו עוד ועוד שפע של ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו!!

מהו נס פך השמן ? מה אפשר ללמד מזה לחיים שלנו.. ?

לא להתמקד במה ששלילי, בדבר השוליים בתירוצים שלנו . אלא בדברים החיוביים..

כי גם בפח אפשר למצוא שמן טהור, דברים חיוביים. מתוך הכישלונות הצלחנו לצמוח..

ממה שנפלנו ונכשלנו למדנו איך לעמוד על הרגליים, איך להיות יותר טובים, יותר להשקיע במי שסביבנו.. להיות יותר ממוקדים במטרות ובשאיפות.. כי מתוך הקושי בא האור..

כמו הסיפור על הפרפר שגודל מהגולם רק כאשר הוא מכה עם כנפיו בכותל ומקבל מכות שהם מחזקות לו את הכנפיים ואז יכול לעוף..

והסיפור על אותו חמור שנפל לגור והבעלים חשב שהוא מת והתחיל לקבור אותו ; ולפתע ראה שהצליח לעלות למעלה, ולא הבין איך, עד שקלט שכל פעם ששפך עליו בוץ הוא ניער את עצמו ודרך עליו עד שהצליח לצאת מן הבור . כי גם שמבקרים אותנו ויורדים עלינו ולא מעריכים אותנו ומנסים תמיד להוריד אותנו צריך לדעת להתנער מהדברים השליליים ולחשוב איך מוציאים דבר טוב מהפידבק שקיבלנו.. איך פעם הבאה אשקיע יותר.. אתאמץ יותר כדי להגיע לתוצאות יותר טובות..

במקום להתמקד בדברים השליליים והתלונן כמה לא טוב.. תנסה לשנות זוית מחשבה.. לכיוון חיובי..

כל המהות של חנוכה להאיר את החושך, עי אור קטן , על ידי מילים חיוביות, מחשבות טובות, ולחלום בגדול.. להגיע להצלחות בחיים אפילו כשאין סיכוי ונגד הטבע..

אפילו שהכל מסביבך פחים שבורים.. דברים לא הולכים לך כמו שרצית.. תמשיך לחפש ולא לוותר.. עד שתמצא לך פך שמן טהור. שמתוכו תוכל להאיר את העולם לדורי דורות!

כמו החשמונאים שנלחמו מעטים נגד רבים וחלשים נגד גיבורים, כי כשיש מטרה ומחשבות טהורות ואמיתיות אפשר להצליח ובגדול!׳

חנוכה – פך שמן טהור -רמז ללימוד התורה בקדושה ובטהרה
כתוב בפסוק(עובדיה א' פסוק יח') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם"

ולכאורה למה דוקא יוסף הוא נגד עשיו ולא שאר השבטים הרי גם היו קדושים וטהורים?

אלא ידוע– שיוסף הוא העמוד הקדושה והטהרה, שהרי הוא היחיד שהצליח לעמוד בנסיון של אשת פוטיפר. ובזכות זה הוא נקרא יוסף הצדיק. ולכן הוא זה שיכול להלחם נגד כוחות הטומאה שיש בעולם שזה עשיו, שהרי כל בניו של עשיו הרשע היו ממזרים שהיה מענה נשים תחת בעליהם.
ויוסף נגד מלכות יון הרשעה- שכל המהות שלהם הייתה ניאוף וגילוי עריות-שהרי ידוע שכל בת שהייתה נישאת הם גזרו שהיא צריכה להבעל להגמון תחילה-לנשיא שלהם, וזה הייתה מהותם.
ולכן יוסף שהוא היה עמוד הקדושה והטהרה-הוא יכול להיות נגד עשיו ושאר אומות העולם.

ועיקר מה שרצו היוונים לעשות ליהודים-זה לטמאות את השמן הטהור שיהיה טמא. שלא הפריע להם שימשיכו ללמד תורה, -אך רק שיהיה בטומאה שלא ילמדו בקדושה ובטהרה.
וכך הם רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך-
לכאורה איך חשבו היוונים שהם יצליחו במזימתם? איך חשבו שיצליחו לשכח את התורה מעם ישראל שהם שומרים את התורה במשך דורות ע"ג דורות במסירות נפש?

אלא-ידעו היוונים שכיון שכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם למען תזכרו" אם רוצים לזכור את התורה-צריך לשמור על קדושה. דהיינו לא לתור ולכן חשבו לעצמם שאם יחטיאו את עם ישראל -בעריות. בניאוף ובחוסר קדושה וטהרה. הם יצליחו ע"י כך לשכח מהם את התורה.
נר חנוכה רומז לתורה- שמעתי פעם מהרב יהודה כהן שליט"א-שמהיכן לומדים שנר חנוכה רומז לתורה? שהרי כתוב אצל יעקב אבינו שהוא חזר לקחת את הפכים הקטנים. וכתוב שם "ויוותר יעקב לבדו" ודרשו חז"ל -שזה היה פח שמן טהור. וכתוב אח"כ-וירא כי לא יכול "לו" -שזה גימטריא 36. שזה בדיוק כנגד המניין של נירות חנוכה שאנו מדליקים. וכנגד "לו" שעות שדלק אור הגנוז בעולם וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא. כי ראה שאין העולם זכאי לכך. ואדם יכול לזכות לכך-בשעה שחוסם פיו בשעת מריבה-שכתוב שהוא זוכה לאור הגנוז שאין כל בריה יכולים לשער.
ואיפה הקב"ה גנז את האור הזה? -בתורה הקדושה . כשאדם לומד תורה, ומבין את הסוגיא או שמתחדש לו איזה חידוש איזה שמחה הוא מתמלא. איזה אור יש עליו. זה מהאור שגנזו ה' לצדיקים.
וזה מה שכתוב-כי נר מצווה ותורה אור" -שהכוונה לאור הזה.
ולכן את האור הזה שנמצא בפח שמן הטהור זה מה שהויוונים רצו לטמאות.

*************

מהתבוננות בחנוכיות, ניתן לראות שכמעט בכל החנוכיות (אם לא בכולן), השמש גבוה יותר מכל שאר הנרות.
נשאלת שאלה, מדוע זה כך?
הרי הוא רק השמש, זה שטכנית מדליק את הנרות.
השמש הוא רק "הפועל" שמבצע את פעולת ההדלקה. הוא האמצעי בלבד.
המטרה היא כמובן נרות חנוכה.

לאור זאת, השמש היה אמור להיות נמוך יותר מכולם ולא גבוה יותר!
אין ספק לגבי הנחיצות של השמש.
צריך שיהיה "פועל" שמדליק את הנרות (שהרי נרות חנוכה – "אין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד"), אבל מדוע הוא זכה להיות גבוה יותר מנרות חנוכה עצמם?

התשובה

כדי להבין את התשובה לשאלה הזו, צריך להתבונן במסר מיוחד של נרות חנוכה אלינו.
כל יהודי הוא כמו נר חנוכה. תפקידו להאיר את העולם, להאיר את החושך.
כל אחד בדרכו שלו, עם הכשרונות שקיבל מבורא עולם ועם התפקיד הייחודי שלו.
אם אתה משתמש בכשרונות שלך כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר וכדי להאיר את העולם, אתה מקיים את שליחותך כאן בעולם.

אבל, מתברר שיש דבר נעלה יותר מאשר להאיר את העולם!
לגרום לאדם אחר, לממש את הכשרונות שלו ולהביא אותם לידי ביטוי, זה אף נעלה הרבה יותר מאשר רק להאיר עם הכח שלך.
כי לך יש כח מוגבל.
אתה רק "נר" אחד.
כמות האור שנר אחד יכול להפיץ היא מוגבלת.

אבל אם תתמקד ב"להדליק" אנשים נוספים, הרי סך האור שיהיה בעולם, בזכותך, יהיה הרבה יותר גדול מאשר אם רק תפיץ את האור הפרטי שלך!
לגרום לאדם אחר לממש את הפוטנציאל שלו, ולהאיר את העולם עם האור האישי והמיוחד שלו, זה נעלה אף יותר מאשר רק להתמקד בלהאיר את העולם, עם הכשרונות האישיים שלך!

אין ספק שחשוב להשתמש ביכולות שלנו כדי להאיר את העולם.
אבל המסר של החנוכיה, הוא מסר הרבה יותר עמוק.
המסר של החנוכיה הוא, שאנחנו צריכים גם לפתוח את העיניים ולעזור לאנשים אחרים להביא לידי ביטוי, את היכולות המיוחדות בהן הם בורכו.
לכל נר יש את האור המיוחד שלו, אור שרק הוא יכול להפיץ בעולם, אבל יש נרות שעדיין לא התחילו להאיר. יש אנשים שעדיין לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם.

לא פעם, אדם אינו משתמש ביכולותיו, עקב דעות קדומות, או נורמות חברתיות כאלו ואחרות ולעיתים גם אמונות שהושרשו בו על ידי הוריו (ללא כוונה רעה כמובן) או פחד מכשלון.
אם אנחנו מזהים חבר, או קולגה במקום העבודה, שיש לו כשרונות שהוא אינו מביא לידי ביטוי, אם אנחנו מרגישים שיש אדם שהוא "מבוזבז" במקום בו הוא נמצא, אולי ההשגחה זימנה אותנו לקרבתו, כדי "שנדליק" אותו, כשם שהשמש בחנוכיה מדליק את נרות חנוכה וגורם להם להאיר.
לנרות חנוכה יש את השמן ויש את הפתיל, אבל כל עוד לא יבוא השמש וידליק אותם, הם לא יאירו, למרות הפוטנציאל הגדול שלהם.

לא צריך להתאמץ כדי לחפש את מי "להדליק".
לא צריך ללכת רחוק.
באופן טבעי, יש להתחיל עבודה זו עם האנשים הקרובים לנו ביותר – בני/בנות הזוג והילדים,
לאפשר ולעודד את בני הזוג לממש את כשרונותיהם המיוחדים ולעודד את הילדים לחקור ולהתנסות, כדי למצוא את האור המיוחד, שיש להם לתת לעולם.
לאפשר לילדים לגלות את עצמם, זה התפקיד המיוחד והחשוב של ההורים.
תפקיד שהוא זכות גדולה.

לא חייבים בהכרח לחפש את השליחות מחוץ לבית.
חינוך הילדים והכשרתם כדי שיפיצו את האור המיוחד שלהם – הוא אחד התפקידים הנעלים ביותר.
להורים יש את הזכות לא רק "להדליק" את הנר האישי של כל ילד, אלא כהורים, הם גם יוצקים את השמן וממלאים את הכלי של הילד, כדי שיהיה לו עם מה להאיר.
יתרה מזאת, הם מעודדים ומלמדים אותו כיצד להוסיף שמן בעצמו בהמשך חייו כדי שיוכל להאיר ללא גבול. מה יותר נעלה מזה?

אבל יש נקודה עדינה שחשוב להיות מודעים אליה.
כשם שיש לנו כח "להדליק" אנשים בסביבתנו ולהטעין אותם במוטיבציה חיובית ולהניע אותם לעשיה מבורכת, כך יש לנו חלילה את היכולת "לכבות" אנשים ולדכא את החלומות שלהם.

ההדלקה והכיבוי היא באמצעות מילים.
האור הראשון בעולם נוצר על ידי מילים – "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור".
האור (וכל שאר הבריאה) נוצרו על ידי אמירות של הבורא.
כך הוא רצה ללמד אותנו שלאמירות יש עוצמה שבכוחה לברוא עולמות.
כמו כל עוצמה, ניתן להשתמש בה לשני הכיוונים.

לא פעם האנשים הקרובים לנו ביותר אומרים לנו משפטים כגון:

• "במשפחה שלנו אין כשרון למוזיקה. אין לך אפילו מה לנסות ללמוד לנגן"
• "חמש יחידות מתמטיקה!?! זה לא בשבילך. עדיף לך ללכת על ארבע יחידות מקסימום"
• "זה מה שאתה הולך ללמוד!?! מה תעשה עם זה אח"כ? אין בזה פרנסה!"
• "להיות עצמאי? אתה לא יודע שרוב העסקים נסגרים ופושטים רגל?!"
• "למה אתה חושב שיהיה מישהו שירצה לקרוא את מה שאתה כותב?"
• "את החלומות שלך תשמור לפנסיה. עכשיו תתמקד בלרכוש מקצוע שיפרנס אותך"
• "זה מסלול מצויין! כדאי לך לסיים אותו. זה יבנה את עתידך" (לא נורא אם אתה סובל שם וזה ממש לא מתאים לאישיות שלך. העיקר שחלילה לא תפרוש באמצע).

אמירות אלו ודומות להן, יכולות בקלות לדכא חלומות, לעכב התפתחות אישית ולמנוע מאדם להפיץ את האור הייחודי שלו.
אנחנו צריכים להזהר מאוד, לא למנוע מאנשים לנסות ולהגשים את החלומות שלהם.
במיוחד אנחנו צריכים להיות זהירים עם אנשים, שמושפעים מאיתנו בצורה משמעותית – הילדים (יותר מכל), בני הזוג וחברים קרובים.

נחזור לשמש.
אם השמש היה משתמש באור שלו רק כדי להאיר את העולם, כמות האור שהוא היה מפיץ, הייתה קטנה יחסית ומוגבלת.
אבל השמש משתמש באור שלו, כדי להדליק את הנרות האחרים.
כך, כמות האור שמופצת בזכותו, גדולה הרבה יותר.
אם כל נר, לא רק יאיר בסביבתו, אלא ידליק נרות אחרים, כמות האור בעולם תגדל בקצב של טור הנדסי!

זו הסיבה שהשמש גבוה יותר מכל שאר נרות החנוכה.
הוא גבוה יותר כי הוא נעלה יותר ובזכותו כמות האור בעולם גדלה הרבה יותר.
נכון שנרות חנוכה מאירים את העולם, אבל מי שגרם להם להתחיל ולהפיץ את האור שלהם, זה "הפועל" – השמש!

שלמה המלך, החכם באדם, כתב כאמור, שהנשמה היא בעצם הנר של הבורא ובמילותיו: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז).
נר הוא אמצעי שאיתו מאירים.
הנשמה של האדם, על פי שלמה המלך, היא הנר, היא האמצעי, שאיתו הבורא מאיר את העולם.

האור לעולם, לא יורד ישירות מהבורא, אלא דרכנו.
קיבלנו את הזכות הגדולה להיות הנר של הבורא.
להיות אלו שמאירים את העולם.

הבורא העניק לנו בחירה חופשית.
יש לנו את האפשרות לבחור איזה נר אנחנו רוצים להיות – האם להיות נר כבוי חלילה? האם להיות רק נר שמאיר את סביבתו? או להיות גם שמשים, "שמדליקים" את הנרות (הנשמות) בסביבתנו – בני הזוג, הילדים וכל מי שאנו באים איתו במגע.

שנזכה כולנו להאיר את האור המיוחד שלנו ולהיות גם שמשים!אמונת יסוד ביהדות היא שהאלוקים, יצר את העולם, ברצונו החופשי, והעטה עליו מעטה חיצוני של מערכת חוקים מורכבים. מערכת חוקים זו שמה טבע. הן "הטבע" והן "הנס", הפורץ לכאורה את החוקים הפיסיקליים, שניהם ביטויים לרצונו של הבורא המשוחרר מכל תלות.
ההבדל היחיד הוא שפעילות הבורא גלויה יותר לעינינו בשעת הנס הגלוי, מאשר בשעת "שלטון" הטבע.
עם זאת, אין היהדות מושתתת על ניסים. נס חוקיות הטבע, המופת המתגלה במהלך היום יום,  הוא גדול לאין ערוך מאשר נס גלוי. הוא גם הנותן לאדם חירות.
האדם כיצור מוסרי, מסוגל בבחירתו החופשית לעשות את הטוב או את הרע, כשהוא משוחרר מכל דטרמיניזם ביולוגי או היסטורי. בכך הוא דומה לבוראו. לעומת זאת, הצלחותיו או כשלונותיו של האדם, כפרט, כחברה, כעם וכאנושות – הן תגובות הבאות מלמעלה, בהתאם לחוקי המוסר האלוקי.
כל אדם המתבונן בעין בלתי משוחדת על תכניותיו (מן הפעוטות והפשוטות ועד המורכבות ביותר), יבחין שההצלחה או הכשלון תלויים ברוב המקרים בפרטים בלתי צפויים או בנתונים שלא היו בשליטתו. בביטוי העממי קוראים לתופעה זו: "יותר מזל מאשר שכל".
העובדה, שהתגובה אינה תוצאה של המעש האנושי, נובעת מן הצורך שהאדם יכריע את הכרעותיו המוסריות מתוך חירות גמורה.
בידיו ההחלטה, האם להציץ על המציאות הטבעית, מבעד לחור המנעול ולראות רק את העט הכותבת, או לפתוח לרווחה את הדלת ולהבחין גם באדם הכותב. ובנמשל, לגלות את הקשר הפנימי והרוחני בין המאורעות המתרחשים בעולם, להבחין במפעיל הנעלם מאחורי פרגוד ההתרחשויות. הרשות נתונה…
כאשר עמדו החשמונאים מול המנורה המאירה באורח פלא, הם קיבלו אישור ממרום לפעולתם הכללית. הם נוכחו לדעת שצדקו בהכריזם מלחמה למען כבוד אמונתם, שחוללה בידי זרים, שפעלו כראוי למרות סיכויי הנצחון האפסיים.
הנר הדולק בניגוד לחוקי הטבע המחיש להם את משמעות המאורע שהם עמדו במרכזו. הם הבינו את הקשר בין מסירות נפשם למען טהרת הדת, לבין ההקרבה המוחלטת ללא תקוות הנצחון, לבין הנס הגדול ביותר שזיכתה אותם ההשגחה.
הם עמדו מול הפלא הטבעי משתאים, ולבם מלא בהודיה לאלוקים משדד מערכות ההיסטוריה. הודו לו בשירים ובתשבחות על הנסים ועל התשועות והנחמות.
לנו, לדורות הבאים, הנחילו את מצוות הדלקת הנר, למען יהבהב לעינינו זכרון הנס הגלוי, הממחיש שהכל יכול היה להיות כך… וגם אחרת…
היציאה למאבק מול האימפריה היוונית נשאה אופי רוחני מתוך מגמה שהעם לא יאבד כליל, חלילה, בגלי ההתייוונות ובגזרות השמד, שאיימו להכחיד כל זיק רוחני שנותר אצל הנחבאים במערות יהודה. מסיבה זו, גם הניצחון נשא בעיקר אופי רוחני: נצחון הרוח על האלילות היוונית.
לאחר שגורשו היוונים, חיפשו המכבים שמן טהור בכדי להדליק בו את המנורה שבמקדש. הם מצאו פך אחד, אשר כמות השמן שבו הספיקה להדלקה ליום אחד בלבד. אולם אירע נס, ושמן זה דלק במשך שמונה ימים. מהשמים הוכיחו להם את חשיבות הדלקת נרות המנורה בשמן טהור. הוכיחו להם גם מהו הגורם האמיתי לניצחון של קומץ הלוחמים על המעצמה היוונית העולמית האדירה. עליונות רוחנית והתורה שנשמרה בקדושה ובטהרה מול ניסיונות ההלניזציה של היוונים וגרורותיהם, הן שהביאו לניצחון.
הם הבינו שתורת ישראל היא זו שניצחה את חכמת יוון ואת כח הזרוע של נושאי דגלה. ניצחון זה אנו ממשיכים לחגוג לאורך כל הדורות, כאשר אנו מדליקים את נרות החנוכה על אדן חלון ביתנו.
לזכר הנס ולציון המאורע קבעו חכמים את שמונת ימי החנוכה, לימי הלל והודאה לה' על הישועה הגדולה. נוסף לכך, בימים אלו מדליקים נרות. ביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני – שניים, בשלישי – שלושה, עד לשמונה נרות ביום השמיני. בלשון חכמים קרוי מהלך זה: "מוסיף והולך".
"מוסיף והולך" אינו לקח היסטורי בלבד. מועדי ישראל אינם התרפקויות נוסטלגיות על העבר בלבד. הם משדרים לקח עכשווי, מסר אקטואלי – אלינו ובשבילנו.
מרד החשמונאים – נצחי הוא, הקרב לא הוכרע. בכל אחד מאיתנו מקנן יווני קטן, עריץ, כובש זר, המנסה לכפות תרבות זרה על מהותנו ועל ישותנו. שמו של אותו כובש זר: היצר הרע.
מדהים הדבר! הוא נוקט אותם אמצעי פיתוי כאנטיוכוס בשעתו. במות בידור ואצטדיונים, תחרויות ספורט וחגי יין וזמר. הוא מציע כתחליף פילוסופיה מופשטת ואמנות מגוונת: פיסול, מחזאות, שירה ומחול. ובלבד, שתוסח תשומת הלב מהעיקר שלשמו נבראנו ובעבורו נוצרנו: עבודת הבורא, הכרה בו, תפילה אליו וקיום מצוותיו.
כל יהודי העורך חשבון נפש, הנוכח בנתק ומבקש לשוב לבוראו, לשורשיו, למסורת הדורות – הריהו כמתתיהו הכהן הגדול בשעתו. כמתתיהו העולה על חורבות מזבח האליל, מניף את פגיונו ומכריז על המרד הגדול: "מי לה' – אלי!"
את מי הוא מזעיק? את כוחות נפשו, את כוח רצונו. וזאת, כדי למרוד באימפריה אדירה: בשליטת היצר, במאחזיו, בהרגלים שנעשו טבע, במאוויים שהשתרשו, באורחות החיים שהתמסדו. וניצחון האדם על יצרו כניצחון המכבים בשעתו תלוי בסיועו של יושב תהילות ישראל.