פרק א: הקדמה הלכתית

הגמרא במסכת נידה (נז, א) אומרת: "אמר שמואל, בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר 'בבשרה' – עד שתרגיש בבשרה". הרגשת הדימום הנה בעלת משמעות מרכזית בהלכות נידה, שכן היא מגדירה אם האשה טמאה מהתורה, או בעלת 'כתם', שאסורה מדברי חכמים בלבד, ובמקרים מסוימים אף תהיה טהורה לגמרי.

רוב הראשונים לא נתנו הגדרה להרגשה זו, כך לדוגמא הרמב"ן (הלכות נידה ד, א) כתב באופן סתמי: "אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה". בצורה זו כתבו עוד הרבה ראשונים, כגון רשב"א (תורת הבית, בית ז, תחילת שער ד), ארחות חיים (הלכות נידה ב) וכלבו (סי' פה 'ועוד החמירו') ועוד.

אצל שני ראשונים מצאנו פירוט לגבי הגדרת הרגשה זו:

א. הרמב"ם (איסורי ביאה ה, יז) כתב בהקשר של מי שמצאה דם במי רגליים: "האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליים… הרי זו טהורה, ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת, שהרגשת מי רגליים היא זו, שאין מי רגליים מן החדר, ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא".

ב. רבי ישראל איסרלן (תרומת הדשן סימן רמו) נשאל על 'אשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה להוציא דם', והשיב שהרגשה זו מחייבת בבדיקה, ואם תמצא מראה טהור – טהורה, ואם לא תמצא כלום – טמאה.

בתקופת רבי יעקב פופרש כ"ץ, בעל ה'שב יעקב' (לפני כשלוש מאות שנה), התעוררה שאלה לגבי הרגשה של 'זיבת דבר לח' בנרתיק. הוא הביא תשובה (בשו"ת שב יעקב סי' לט) של רבי שמואל שאטין כהן בנושא, בה הוא הכריע שהרגשה זו נחשבת להרגשה. בעל השב יעקב עצמו הכריע (שם תשובה מ) שהרגשה זו אינה נחשבת להרגשה.

רבי יחזקאל לנדא, בעל ה'נודע ביהודה', כתב תשובה בה הוא מכריע שזיבת דבר לח נחשבת הרגשה המטמאה את האשה מהתורה (נו"ב קמא יו"ד נה 'ומעתה נוכל', ועולה מדבריו שם שגם הרגשת זיבת דבר לח בנרתיק, לא רק ביציאה מהרחם אל הנרתיק, נחשבת הרגשה)[1].

רבי יעקב מליסא, בעל ה'חוות דעת', הקשה על הנודע ביהודה, ומסקנתו שהרגשת זיבת דבר לח עלולה אמנם לאסור מהתורה, אך רק אם האשה תרגיש בהרגשה זו כבר בצוואר הרחם (ע' חוו"ד ביאורים קצ, א).

רבי משה סופר, בעל ה'חתם סופר' הקשה על החשבת הרגשה זו כהרגשה בעל משמעות הלכתית, שכן בתלמוד מבואר שהרגשת יציאת הדם גורמת לאשה להרגשת צער [=כאב], ובזיבת דבר לח אין צער, ולכן הכריע כי הרגשה זו אינה נחשבת להרגשה האוסרת מהתורה (שו"ת חת"ס יו"ד סי' קמה; קנג; קסז; קעא). יחד עם זאת, כתב החתם סופר (בתחילת תשובה קעא) הגדרות נוספות להרגשה: "אלא על כורחך עניין הרגשה הוא הרגשת הגוף והזדעזע באיברים ופתיחת פי המקור, או עקוצה כעין עקוצה מי רגליים המצערים כשהם נעצרים, וכלשון הש"ס לעיל ג עמוד א 'ישנה נמי אגב צערא מתערא'". בהמשך התשובה החתם סופר מדגיש שההרגשה חייבת להיות בפי המקור, ולא בנרתיק.

גם בדורנו נחלקו האחרונים כמי לפסוק למעשה: דעת הרב משה פיינשטיין (אג"מ יו"ד ח"ד סע' יז, ז), ומחבר ספר משמרת הטהרה בשם הרב יוסף שלום אלישיב (חלק א עמ' יז) ופוסקים נוספים שזיבת דבר לח נחשבת להרגשה האוסרת מהתורה, לעומת דעת הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית א, ד), והרב יצחק רצאבי (עולת יצחק הל' נידה עמוד רפט) ורבים אחרים שהרגשת זיבת דבר לח אינה נחשבת להרגשה האוסרת מהתורה.

פרק ב: סוגיית ההרגשות בימינו

בסוגיית ההרגשות נולדה מבוכה רבה בדורות האחרונים. רבי שמואל שאטין כהן הנ"ל כתב לפני מעל לשלוש מאות שנה (הובא בשו"ת שב יעקב לט תשובה שניה): "ובאמת גם אני את פי נשים שאננות שאלתי אחר עיקרן דברים האלו, והשיבו: נשים נשים יש, וטבעיות טבעיות יש, לא ראי זו כזו, יש שמרגישין הרגשה גדולה כאילו נופלת דבר מפי מקורה בפתיחת פי מקורה, ויש שאינן מרגישות כי אם זאת שזב מהן דבר לח. וגם לאו כל עיתות שוות בהן, לפעמים ע"י הרגשה זו, ולפעמים בהרגשה גדולה מזאת כנ"ל".

לעומתו, רבי יעקב פופרש, בעל ה'שב יעקב', הציג מציאות שונה (שם תשובה מ): "קשה עלי להבין אותו הרגשה שמוזכר בש"ס ופוסקים שהרגישה שנפתח מקורה, ושאלתי להנשים ואין פותר לי, רק שמרגישין שזב מהן דבר לח". כמוהו כתב בעל מקור חיים – תפארת צבי על השו"ע (ר' שניאור זיסקינד ב"ר צבי הירש גונדרשהיים, נפטר בשנת תקס"ג): "וכן שמעתי מנשים צדקניות דרוב נשים ורובא דרובא לא הרגישה ביצא דם מן המקור".

הרב שלמה לוי, במאמרו החשוב 'הרגשות בזמן הזה' ('אסיא' עג-עד, עמודים 128-138) פורס בבהירות את השיטות השונות בפוסקים בהתייחסות ל'נשים שאינן מרגישות'. הרב מציג שלוש גישות:

1. 'נשים מרגישות גם בימינו' – אחרונים הסוברים שגם בימינו נשים מרגישות, ודבר לא השתנה. בקרב סיעה זו יש שטענו שהמדגמים שערכו ה'שב יעקב' והמהרשש"ך אינם אמינים דיים, יש שתלו את הכשל בחוסר הבנתם של הנשים את מושג ההרגשה, ויש שהציעו שההבנה המצמצמת של מושג ההרגשה שנפוצה בפוסקים בימינו אינה נכונה.
2. 'נשים מרגישות אך אינן מודעות לכך' – אחרונים הסוברים שבשל חולשה גופנית או חוסר מודעות נשים אינן מודעות לכך שהן מרגישות. לתפיסה זו יש צורך להגדיר מתי חוששים להרגשה זו, והאם יש להקל בכתמים על בגד צבעוני או דבר שאינו מקבל טומאה.
3. 'המציאות השתנתה, נשים אינן מרגישות בימינו' – אחרונים הסוברים שאכן נשים אינן מסוגלות להרגיש בימינו.

על גישות 2-3 נמנים פוסקים רבים מן הדור האחרון, שכתבו כדבר פשוט שנשים אינן מרגישות בימינו.

קיים עוד חומר הלכתי רב על הנושא הזה בספרות ההלכה והשו"ת ובמאמרים הלכתיים בני דורנו, אך לצורך הצגת הרקע נסתפק בזה.

כדי לקבל סקירה סטטיסטית על מציאות ההרגשות בימינו, פרסמנו שאלון אינטרנטי מפורט. הודות לשיתוף פעולה נרחב קיבלנו מדגם נכבד של 195 נשים שהגיבו על השאלון. כדי למנוע בלבול הדגשנו היטב שאנו לא מעוניינים בדיווח לגבי תחושות כלליות המלוות את הגעת המחזור המכונות 'כאבי מחזור', אלא לתחושות שקשורות ישירות לזמן יציאת הדם מהגוף. בעיקר השאלון שאלנו את הנשים האם נכון להגדיר שהן מרגישות הרגשות מסוימות. השאלות נוסחו בשפה מדוברת, כך כדי להבין האם האשה מרגישה הרגשת 'פתיחת מקור' לדוגמא שאלנו האם היא מרגישה 'תחושת פתיחה בצוואר הרחם'; כדי להבין עד כמה נפוצה הרגשת 'זיבת דבר לח' שאלנו האם האשה מרגישה 'תחושת נזילה בנרתיק', וכן על זו הדרך[2].

לשאלות על ההרגשות המוכרות בעולם ההלכה הוספנו שאלות על הרגשות שלא מצאנו שאחד הפוסקים תיאר אותן, אך הנשים עצמן תיארו שהן מרגישות אותן; תחושת פתיחה בפתח הנרתיק (לא צוואר הרחם), ותחושת התרוקנות.

על מנת להקל על הקורא, איחדנו נתונים אשר הגדרתם ההלכתית שווה לפי דעתנו, כך קיבלנו חמש קטגוריות שונות של הרגשות:

1. 'ההרגשות המוסכמות': תחושת פתיחה בצוואר הרחם, זעזוע, רעידות וצמרמורות.
2. 'הרגשות חתם סופר': תחושת לחץ והתאפקות, תחושת עקצוץ וצריבה.
3. 'הרגשת זיבת דבר לח – חוות דעת': תחושת נזילה מצוואר הרחם לנרתיק.
4. 'הרגשת זיבת דבר לח – נודע ביהודה': תחושת נזילה בנרתיק.
5. 'הרגשות מסופקות', שלא מצאנו התייחסות אליהן בפוסקים: תחושת פתיחה בפתח הנרתיק, תחושת התרוקנות.

פרק ג: המציאות הסטטיסטית

שאלנו את הנשים לגבי כל סוג הרגשה, והרי הנתונים לפי חלוקות שונות:

מקרא:

קבוצה 1 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות בלבד

קבוצה 2 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות + החת"ס

קבוצה 3 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות + חת"ס + זיבת דבר לח חוו"ד

קבוצה 4 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות + חת"ס + זיבת דבר לח חוו"ד + זיבת דבר לח נו"ב

קבוצה 5 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות + חת"ס + זיבת דבר לח חוו"ד + נו"ב + מסופקות

קבוצה 6 – נשים המרגישות הרגשות מוסכמות + חת"ס + מסופקות

 

כדי להבין היטב את המקרא חשוב לשים לב לכך שקבוצה 6 אינה חלק מהמגמה המצטברת של הקבוצות שלפניה. קבוצה זו נועדה לתת מקום לפסיקה שלא מקבלת את הרגשת זיבת דבר לח כהרגשה, אך מתייחסת להרגשות מסופקות.

פרק ד: גורמים המשפיעים ושאינם משפיעים על ההרגשות

לפני עריכת המחקר הייתה לנו השערה שמאפיינים שונים, כגון כמות שעות שינה, הקפדה על תזונה ותעסוקה בהיקף משרה מסוים ישפיעו בצורה ניכרת על אחוז הנשים המרגישות. כדי לברר השערה זו שאלנו את הנשים שאלות שונות על אורח חייהן, ובעזרת תגובותיהן ניתחנו את השפעת הגורמים השונים על ההרגשות השונות.

אמנם, למעשה, ברוב המאפיינים לא נראה קשר ברור להרגשות. כך, לדוגמא, נראים הנתונים לגבי השפעת שימוש בטמפון על ההרגשה:

הגרף, כפי שניתן לראות, מבטא מידה רבה של חוסר סדר ואקראיות סטטיסטית, ולא מאפשר להצביע על מגמה ברורה.

אקראיות דומה מצאנו בנתונים לגבי השפעת מספר שעות שינה, הקפדה על תזונה והיקף משרה. בכל אלה לא מצאנו עדות סטטיסטית להשפעה כלשהי, אמנם ייתכן שמדגם רחב יותר היה מוצא קשרים שכאלה.

לעומת זאת, ישנם מאפיינים שדווקא הראו השפעה ברורה. שאלנו את הנשים האם הן משתמשות ב'שיטת מודעות לפוריות'. קיבלנו מדגם מכובד של 59 נשים מתוך הנ"ל המשתמשות בשיטות כאלו. התוצאות מראות על קשר ברור:

קל להבין את מהות ההשפעה; ככל שנשים יותר מודעות לתהליכים העוברים עליהן – הן מרגישות את הדימום הוויסתי באחוז גבוה יותר באופן משמעותי, עד כדי נתון מיוחד של 100% המרגישות הרגשה כלשהי.

בדקנו גם האם קיימת השפעה לשמירה על טהרת המשפחה על נפוצות ההרגשות:

נתונים דומים נמצאו גם לגבי השפעת לימוד ההלכות (במסגרת הדרכת כלות) על ההרגשה:

הנתונים מדברים בעד עצמם: נשים השומרות על טהרת המשפחה ברמה גבוהה ולמדו ברצינות הלכות נידה לקראת החתונה (במסגרת הדרכת כלות) מרגישות פחות. נתון מפתיע זה מוביל אותנו להשערה שהתפיסה ש'נשים לא מרגישות בימינו', שנלמדת בדרך כלל כחלק מלימוד הלכות נידה לקראת חתונה, היא עצמה גורמת לנשים רבות 'לא להרגיש'. כלומר, נשים שלומדות שאין כיום הרגשות מייחסות פחות חשיבות להרגשות שלהן, לא עוקבות אחריהן, וממילא פחות מודעות אליהן. עדות להשערה זו מצאנו בתגובות לשאלה: "האם ידועה לך המשמעות ההלכתית של הרגשות בדימום הוויסתי? אם כן, פרטי את הידוע לך". תגובה אופיינית מאישה שהשיבה שמרגישה זיבת דבר לח (נו"ב) ומספר הרגשות מסופקות: "אם אישה מרגישה בגופה תחושה מיוחדת בתחילת המחזור אז תחושה זאת אוסרת אותה, אבל מדובר בתופעה שכמעט לא קיימת היום". תגובה אחרת מאישה שהשיבה שהיא מרגישה זיבת דבר לח בצוואר הרחם: "ידוע שהיום אין באמת את התחושה של דימום וסתי כמו שהיה בעבר"… או התשובה: "כן אבל ידוע לי שכרגע אין דבר כזה כי ההרגשה היא לא אותה הרגשה היום" – מאישה שהשיבה שמרגישה תחושת פתיחה בצוואר הרחם ('פתיחת מקור'!). וכן: "מה שידוע לי ומה שמדריכת הכלות אמרה לי זה שכיום אין מציאות כזאת כמו שכתוב בתורה הרגשה. בקיצור ההרגשה שקיימת כיום היא לא ההרגשה שכתובה בתורה, ואין כמעט אישה שיכולה להעיד על הרגשה כזאת. הרבה פעמים יש את אותה הרגשה בלי קשר למחזור, הפרשות ושינויים הורמונליים וכד'" – מאישה שהשיבה שהיא מרגישה הרגשות חתם סופר. מכאן אפשר להגיע למסקנה המדהימה, שיתכן שבימינו גם נשים שמרגישות הרגשות האוסרות אותן מהתורה מסבירות לעצמן שהרגשתן אינה 'הרגשה הלכתית'!

איננו מתייחסים לניתוח זה כהסבר היחיד לתוצאות, וניתן לומר שנתון זה תלוי בגורמים סיבתיים אחרים שאינם ידועים לנו.

פרק ה: סיכום והשלכות

למעשה, הנתונים העולים מן המחקר אינם אלא סיוע לגישה הראשונה שהוצגה בפרק ב, גישתם של בעל ערוך השולחן, הגרמ"פ באג"מ, בעל ציץ אליעזר ועוד, 'כיהודה ועוד לקרא'. נמצא שעשרות אחוזים מן הנשים מרגישות הרגשות מוסכמות, ועוד עשרות אחוזים מהן מרגישות הרגשות שנויות במחלוקת שאחרונים רבים החמירו בהן. הקבוצה הלא מבוטלת של הנשים שבכל זאת לא מרגישות כלל ככל הנראה שייכות לתיאור המציאות של הגישה השניה: הן מרגישות – אך לא מודעות לכך. בקשר לקבוצה זו נראה שיש צורך בדיון רחב בין הפוסקים: כמעט בלתי אפשרי לומר שהן לא טמאות לעולם, וצריך עיון האם יש אפשרות לטהר כתמיהן על סמך ההנחה שמן הסתם באו בלי הרגשה.

לא באנו להכריע הלכה או לדון באופן למדני בסוגיות ולהציע הבנה חדשה, אלא להציע את הנתונים בפני הפוסקים והציבור הרחב. ובכל זאת לא נוכל להימנע מלומר, שאם כנים דברינו:

1. על נשים להקפיד לשים לב להרגשות שמתלוות לדימומים, וללמוד היטב אילו הרגשות הן מרגישות ומתי, ואולי עוד טרם שינשאו. בדומה למה שכתב הרב מרדכי אליהו זצ"ל (דרכי טהרה, פרק א 'מהי הרגשה'): "קשה להגדיר הרגשה זו, וכל אשה מכירה בעצמה איזוהי הרגשתה בשעת יציאת הדם. אשה שאינה יודעת מהי הרגשתה תקפיד לבדוק את עצמה עם כל הרגשה שיכולה להיות ההרגשה האוסרת, עד שיוודע לה מהי הרגשתה. וחשובה ידיעה זו כדי שתדע האשה מהו כתם ומהו דם".
2. כיון שרבות מן הנשים אכן מרגישות לעיתים, ייתכן שעל מורי ההוראה בתחום המראות והכתמים להקדים לשאול נשים האם הן 'הרגישו', בטרם יפסקו להקל במראות שאינם טמאים על פי גזירת כתמים.
3. ייתכן שהפוסקים צריכים לשקול להחיל את הדינים המקוריים של הרגשות על הדימומים, עבור הנשים שמרגישות באופן מלא. כלומר, דם שבא בהרגשה הוא טמא מן התורה גם אם מדובר בכמות מזערית, ודם שבא שלא בהרגשה הוא טהור אף אם מדובר בדם רב. ומאידך, יש לבחון ביתר שאת מתי יש להחיל את החשש 'הרגישה ולאו אדעתא', על הנשים ש'אינן מרגישות'.

ואחר כל זאת אנו מוכרחים לומר שהמחקר לא נערך באופן מושלם ואקדמי, ועל כן למרות התמונה הברורה שהוא מציג אין מנוס מלערוך מחקרים נוספים שיבררו באופן יותר מבורר ואמפירי את מציאות ימינו. ואם נזכה במאמר זה לעורר דיון בין פוסקי ההלכה, ולהוביל לבירורים משמעותיים בנושא נכבד זה – והיה זה שכרנו.

ראשי פרקים:

פתיחה

א.   מקור הדין שראיה ללא הרגשה אינה מטמאת מדאורייתא

ב.   העדר הרגשה בימינו

ג.    התייחסות ראשונה באחרונים לתופעה זו

ד.   דעה א: נשים מרגישות גם בימינו

ה.   דעה ב: בימינו קיימת הרגשה, אך אין מודעות לה

ו.    דעה ג:  המציאות השתנתה, בימינו הנשים אינן מרגישות

ז.    סיכום והשלכות הלכתיות

פתיחה

דין הרגשה הוא יסודי מאד בהלכות נידה ובעל השלכות רבות ביותר. העדר הרגשה מהוה סיבה להקל במקרים מסויימים, כגון כתם פחות מגריס, כתם על בגד צבעוני או על דבר שאמ"ט ומקרים נוספים. ברור לכו"ע שאם הרגישה ומצאה כתם על צבעוני או פחות מגריס טמאה מדאורייתא, וכדברי הגמ' נדה, נז, ב, שאם הרגישה ודאי מביאה קורבן. גם בכתם רגיל הכלול בגזרת כתמים, אם לא היתה הרגשה היא טמאה מדרבנן. ברם כידוע רוב הנשים בימינו טוענות שאינן מרגישות את ה"הרגשה" כפי שהוגדרה בפוסקים, ולדבריהם חל כנראה שינוי מציאותי בענין זה. מטרת הדברים דלהלן לבדוק האם אכן השתנו הדברים ואם כן מה ההשלכות ההלכתיות של המצב החדש. בפתח דברינו נביא בקצרה את המקורות לדין הרגשה.

א.   מקור הדין שראיה ללא הרגשה אינה מטמאת מדאורייתא

שני מקורות לדין זה:

א. המשנה במסכת נידה נח, ב, "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו: ראיתי כתם, אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה  רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל שנאמר (ויקרא ט"ו) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם". נמצאנו למדים מהמשנה שהכתם אינו טמא מדאורייתא, ולכן ניתן להקל לגביו אפילו כאשר האפשרות שהדם ממקור אחר היא אפשרות רחוקה.

ב. הגמ' שם בדף נז, ב, "אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר (ויקרא טו), בבשרה – עד שתרגיש בבשרה. האי בבשרה – מיבעי ליה שמטמאה בפנים כבחוץ! א"כ לימא קרא בבשר, מאי בבשרה – שמע מינה עד שתרגיש בבשרה. ואכתי מיבעי ליה: בבשרה – ולא בשפיר, ולא בחתיכה! תרתי שמע מינה".

כלומר היא בדקה את הקרקע לפני שישבה עליה ולאחר מכן מצאה עליה דם, לכאורה ברור שהדם הזה בא ממנה, אעפ"כ סובר שמואל שטהורה מכיון שלא הרגישה. הגמ' אומרת בהמשך ששמואל מודה שראיה ללא הרגשה אומנם מטמאת מדרבנן, אולם כאשר זה נמצא על הקרקע שאינה מקבלת טומאה, אפ' מדרבנן לא נאסרה.

שמואל ור"ע לומדים ממילים שונות באותו הפסוק שיש להקל בכתמים, ר"ע לומד – דם ולא כתם – ואילו שמואל לומד בבשרה – עד שתרגיש בבשרה.

הסדרי טהרה סובר שלפי רש"י וכמה ראשונים עיקר דין הרגשה הוא הצורך בודאות לגבי מקור הדם, גם שמואל וגם ר"ע אינם דורשים הרגשה כתנאי לטומאה, ההרגשה היא רק אמצעי כדי לברר שהדם בא מהמקור. כדברי הסד"ט מפורש בתוס' רי"ד במסכת נידה ובמהר"ח או"ז ס' קיב ועוד. רוב האחרונים חלקו על הסד"ט ופסקו שהרגשה אינה רק אמצעי לבירור מקור הדם אלא דין העומד בפני עצמו, ללא הרגשה גם דם שבודאי יצא מהמקור אינו מטמא מדאורייתא.

יש שהבינו שר"ע ושמואל דיברו על אותו דין של הרגשה ורק המקורות שונים, ויש שהבינו שיש כאן שני דינים. ר"ע מחדש שמדאורייתא נידה טמאה רק כאשר אנו יודעים בודאות שמקור הדם ברחם האישה. אע"פ שבדרך כלל אנו סוברים שספק דאורייתא לחומרא לגבי ספק במקור הדם יש להקל מדאורייתא ויש על כך לימוד מיוחד.

שמואל חידש דין אחר, והוא שכדי להיטמא מדאורייתא צריך הרגשה. אפ' אם הדם ודאי מגופה אם לא הרגישה אינה טמאה מדאורייתא. הקשר בין הדינים הוא שבדרך כלל התנאי של ר"ע, ודאות של הראיה מתמלא על ידי התנאי של שמואל, על ידי ההרגשה, אם הרגישה אנו יודעים בודאות שהדם מהמקור. לפי זה ר"ע ושמואל משתמשים בהרגשה באופן קצת שונה א"כ מסקנת שניהם בדרך כלל שוה, כדי להיטמא מדאורייתא צריך הרגשה. יתכן גם שאין כאן מחלוקת אלא שניהם מסכימים לשני הדינים. {ע' דיון בנושא זה בפתיחה של הפרדס רימונים}.

ב.  העדר הרגשה בימינו

ההנחה הפשוטה של הגמ' והראשונים בכל סוגית כתמים היא, שבדרך כלל נשים מרגישות, וכדברי הרמב"ם פרק ט' הל' א' "שחזקת הדם שבא בהרגשה" ראיה ללא הרגשה היא דבר חריג ופעמים רבות העדר הרגשה יכול להוכיח שהכתם אינו מהמקור אלא מעלמא, וכל זה כדברי הב"י ס' קצ' עמו' סו' ד"ה ומ"מ, לגבי תלית כתם הנמצא בעד "וכיון שלא הרגישה רגלים לדבר שלא בא מגופה ולפיכך תולים במה שאפשר לתלות" ואכמ"ל.

דא עקא שרוב הנשים בימינו אומרות שאינן מרגישות בשעת ראיה אפ' בשעת וסתן, וכ"ש שלא בשעת וסתן. בדיון להלן ננסה לבדוק האם וכיצד משפיעה  עובדה זו על הלכות כתמים.

כפי שנראה להלן, אם נניח שנשים אינן מרגישות, ניתן להתיחס לכך בשתי אפשרויות. ניתן לומר שבכל זאת מרגישות אלא שאינן מודעות לכך, וניתן גם לומר שהשתנו הטבעים ואין כאן הרגשה.

אם אומרים שהם מרגישות ואינן מודעות לכך, לכאורה צריך תמיד לחשוש שמא הרגישה ולאו אדעתא, וא"כ כל כתם הוא לכאורה ספק איסור כרת ובודאי יש להחמיר בכל כתם. לעומת זאת אם נאמר שבאמת אינן מרגישות היה מקום לומר שא"כ לעולם אינה טמאה מדאורייתא {והיה בזה לימוד זכות על נשים שלצערינו כלל לא הולכות למקוה} אולם כפי שנראה להלן ניתן גם לומר שאם אין דרך ראיה בהרגשה, דין הרגשה מאבד את משמעותו וטמאות דאורייתא גם ללא הרגשה והדברים יובהרו בע"ה להלן. כמו כן נראה להלן שהעובדה שאינם מרגישות משפיעה על הגדרת הרגשה.

מטרת הדברים במסגרת זו, אינה להורות הלכה בענין סבוך זה, אלא לנסות לרכז את הדברים העיקריים שנאמרו בנושא.

ג.    התייחסות ראשונה באחרונים לתופעה זו

נדמה ששאלה זו עלתה לראשונה באחרונים בדברי השב יעקב בחיו"ד סי ל"ט המביא את המהרשש"ך משאטין וז"ל "ובאמת גם אני את פי נשים שאננות שאלתי אחר עיקרן דברים הללו והשיבו, נשים נשים יש וטבעיות טבעיות יש לא ראי זו כזו, יש שמרגישין הרגשה גדולה כאלו נופלת דבר מפי מקורה בפתיחת פי מקורה ויש שאינן מרגישות כ"א את זאת שזב מהם דבר לח, וגם לא כל עתות שוות בהן לפעמים ע"י הרגשה זו ולפעמים בהרגשה גדולה מזאת כנ"ל, ובכן אם הדבר כן וודאי אם רואות ע"י הרגשה קטנה הזאת הרגשה מקרי והוא דאורייתא". עכ"ל.

המהרשש"ך עסק בהגדרת הרגשה, ההנחה שלו היתה שנשים בדרך כלל מרגישות ולכן בבואו להגדיר את ההרגשה לא הסתמך רק על ההגדרות שבספרים אלא שאל את הנשים מה מרגישות. לאור תשובת הנשים הבין שלא ניתן להגדיר את ההרגשה באופן מסויים מכיון שאז יהיו הרבה נשים שאינן מרגישות, ולכן מסקנתו שגם הרגשה קלה נחשבת להרגשה. בלי להזכיר שאלת-נשים זאת ע"י המהרשש"ך בא השב יעקב בתשובה אחרת שם בסי מ' וכותב וז"ל "קשה עלי להבין אותו הרגשה שנזכר בש"ס ופוסקים שהרגישה שנפתח מקורה ושאלתי להנשים ואין פותר לי רק שמרגישין שזב מהם דבר לח" עכ"ל,

גם השב יעקב מתחשב בתשובת הנשים, בשונה מהנשים בתשובה הקודמת, הנשים כאן טענו שאינן מרגישות שום הרגשה זולתי זיבת דבר לח ולכן הוא מסיק שזו נחשבת הרגשה, לאחר מכן מקשה על כך, ולכן מסקנתו שזו ספק הרגשה וכשיש ספק נוסף אפשר להקל בזיבת דבר לח.

מדברי שניהם למדנו, שהניחו שלא יתכן שהנשים אינם מרגישות את אותה ההרגשה שעליה דברו חכמים ולכן ההרגשות המצויות הן הנדרשות מבחינה הלכתית.

אחר השב יעקב מצאנו את התפארת צבי בס' קצ אות יד אומר דברים מפורשים וז"ל: "וכן שמעתי מנשים צדקניות דרוב נשים ורובא דרובא לא הרגישה ביצא דם מן המקור, וא"כ לשמואל ולפוסקים אחריו דאינה טמאה מן התורה עד שתרגיש ביטל ח"ו אצל כמה נשים נידה דאורייתא". התפארת צבי שולל לחלוטין את האפשרות שלעולם לא תהיה טמאה מדאורייתא וע"כ מסקנתו שם כדברי הסד"ט שהובאו לעיל, שטמאה מדאורייתא גם ללא הרגשה, ההרגשה ששמואל דיבר עליה נדרשת רק כדי שנדע בודאות שהדם מן המקור. כאמור רוב הפוסקים לא קיבלו את דברי הסד"ט וממילא גם לא את דברי התפארת צבי, וא"כ טענתו זקוקה לתשובה אחרת.

כיצד אנו מתמודדים עם העובדה שנשים טוענות שאינן מרגישות. לכאורה מצאנו באחרוני זמנינו שלוש שיטות עיקריות.

ד.   דעה א: נשים מרגישות גם בימינו

אחרונים רבים סוברים ששום דבר לא השתנה, והנשים באמת מרגישות, האומרות שאינן מרגישות טועות. הטעות נגרמת בגלל שאינן יודעות את הגדרת הרגשה. להלן נביא חלק מהאחרונים  ההולכים בכיון זה. חלק מהם גם הרחיבו את הגדרת הרגשה כדי לבסס את המסקנה שגם בימינו נשים מרגישות.

ערוך השולחן תקיף מאד בדעה זו ואלו דבריו בס' קפ"ג אות ס "והבל יפצה פי נשים אלה ולא ידעי מאי קאמרי, ורבותינו נאמנים עלינו יותר מהן וגם אינן משקרות בדבריהן אלא שאינן מבינות…" בהמשך הוא מפרט יותר את סוגי ההרגשה. כידוע הפת"ש בס' קפ"ג מדבר על שלוש הרגשות המובאות בפוסקים, פתיחת המקור, זעזוע הגוף, וזיבת דבר לח. לגבי ההרגשה השלישית נחלקו הנוב"י בס' נה הסובר שזו אכן הרגשה, והחת"ס הסובר שאין זו הרגשה. ערוך השולחן מתבסס בעיקר על הרגשת פתיחת פי המקור, כדי להסביר את דבריו שנשים אכן מרגישות. הוא משוה זאת להטלת מי רגלים, לדבריו ההרגשה היא אותה הרגשה שכל אדם מרגיש בתחילת השיחרור של המ"ר וזו היא הרגשת פתיחת המקור. {השואה זו לכאורה קצת תמוהה מכיון שהטלת מ"ר היא פעולה רצונית ואכן לצורך הוצאת המ"ר ישנה סוג פעולה שהוא כעין פתיחה, לעומת זאת בנידה יציאת הדם אינה פעולה רצונית ואין שם פתיחה, פתח הרחם באופן קבוע אינו סתום ולכן ברגע שיש ברחם טיפת דם היא יוצאת. וצ"ע}

גם המהר"ם שיק בס' קפ"ד הולך בכיון זה שנשים באמת מרגישות, ולצורך זה הוא מרחיב את הגדרת הרגשה גם לוסתות הגוף, זאת בשונה  מערוך השולחן שסבר שמרגישות פתיחת פי המקור והרגשת וסת הגוף אינה הרגשה. וז"ל המהר"ם שיק "ובזה מבואר שאין עדות הנשים שמעידים שהרבה אינן מרגישין פתיחת פי המקור הכחשה לדברי הרמב"ם רפ"ט מהל' איסורי ביאה, שכן דחזקת דם שבא בהרגשה, דנהי דפתיחת פי המקור הרבה אין מרגישין אבל שאר מקרים מרגישין כמו שאמרו חכז"ל אין אישה רואה דם אא"כ ראשה ואיבריה כבדים עליה והיינו הרגשה"

הציץ אליעזר בחלק ו ס' כא הולך בעקבותם ומסביר שגם בימינו מרגישות. לצורך זה גם הוא מגדיר את הרגשות וסת הגוף כהרגשה דאורייתא וז"ל: "הרמב"ם בפ"ח מאיסו"ב ה"ב פוסק דהרגשת דם וסת הוא שתרגיש בעצמה מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו". וכן פוסק בפ"ג מה' מטמאי משכב ומושב ה"ו, ומוסיף עלה: "או ראשה כבד עליה או אבריה כבדין וכיוצא באלו". וכוונת הרמב"ם מבורר בזה דהיינו דבהרגשת דם וסת זה טמאה היא מהתורה. והרי ברור דעכ"פ אחת מכל ההרגשות האלה ישנן גם לנשי דידן לפני או עם קבלת וסתן. ועיין בפרדס רימונים בפתחי נדה ד כ"ד דעפ"י הרמב"ם הנ"ל קובע נמי ההרגשות הנ"ל כהרגשה, שטומאתה לפי"ז מהתורה, ובד' ל"ג ע"ב שם מסכם וכותב דעיקר ההרגשה הרי מבואר ברמב"ם בפ"ה וברפ"ח דדרך כל הנשים שיש להם וסתות שמרגשת בגופה בעת וסתה מיחושים כמו מפהקת מעטשת חוששת בפי כרסה וכן הוא באמת בזה"ז, וזהו ההרגשה האמורה בתורה לדעת הר"מ, וכמ"ש ה"ה שם לדעתו וכו', ובע"כ צ"ל דכל הני שמעינן לה מקרא דבבשרה וכו'. ומעתה לפי"ז י"ל דהשתא בזה"ז שאין הנשים בקיאות בפתיחת המקור וכמ"ש בתשובת ש"י בשם מהרשש"ך, הרי ראתה כדרך ראייתה תמיד וטמאה מהתורה עיי"ש. הרי שפתי חכם בעל פרדס רמונים ברור מללו דלפי הרמב"ם הנ"ל זהו ההרגשה האמורה בתורה (וזה באמת מפורש ברמב"ם בעצמו) והרגשה זאת ישנה באמת גם בזה"ז בכל הנשים ושלכן אף לפי המובא בתשורת שי דהשתא בזה"ז אין הנשים בקיאות בפתיחת המקור בכל זאת טמאות הן מהתורה עם קבלת וסתן מכיון שרואות נמי בזה"ז כדרך ראיית הנשים באחת מההרגשות המפורטות ברמב"ם והדומה להן כל אחת בצורת תופעה שונה, ואשר הצד השוה שבהן שמרגישות הרגשה של וכיוצא במאורעות אלו (כלשונו של הרמב"ם) לפני או עם קבלת הוסת אשר טומאתה לפי"ז מהתורה".

ביביע אומר ח"ה ס' ט"ו הביא את דברי ערוך השולחן הנ"ל ומשמע שכללית מסכים איתם אם כי אינו דן שם בזה.

האגרות משה בח"ד ס' יז אות יב הולך כללית באותו הכיון וז"ל: "נשים שאין להן שום הרגשה ביציאת הדמים הוא דבר שלא מצוי כלל, וגם שאינן מבינות (שהזכיר ערוך השולחן בסימן קפ"ג סעיף ס"א) הוא אינו מצוי כלל, דהרי חזינן דיודעות בדיוק מתי נעשו נדות וכן יודעות כשסותרות ספירתן. והאין יודעות הוא רק מה הן מרגישות, אם פתיחת פי המקור או פתיחת הפרוזדור. וגם הרבה נשים מרגישות כחולות מזה, כדאיתא בכתובות דף ס"ג ע"ב בתוד"ה אלא. ואולי אף מיעוט ליכא שאין מרגישות כלל ואין יודעות שנעשו נדות, שלכן מקילין בכתמים שממש לא הרגישו כלום. ועיין שם בעה"ש אחר זה בסעיף ס"ב שביאר דבריו, דסתם נשים שהן בריאות מרגישות שנפתח פי המקור להוציא הדם, אבל יש שהן מרגישות רק בשעת הפתיחה ממש והפתיחה קלה אצלן, ויש שקשה אצלן הפתיחה – היינו שלא נפתח תיכף, שלכן אלו שנפתח אצלן תיכף אומרות שאין מרגישות בהפתיחה – אבל ודאי הרגישו, דהוא תיכף בהתחלת זיבת הדם, עיי"ש והוא נכון". האג"מ כאן מדבר על כמה סוגי הרגשות. גם פתיחת המקור וגם שמרגישות חולות, וזה כנראה רומז לוסת הגוף.

המהר"ם שיק, הציץ אליעזר והאג"מ חזקו טענתם שנשים מרגישות גם בזה"ז, בכך שלדעתם גם הרגשת וסת הגוף המצויה בזה"ז נחשבת הרגשה. כעין זה ניתן לחזק שיטה זאת כפי שראינו בשב יעקב הנ"ל אם נאמץ את דברי הנוב"י ס' נה' הסובר שהרגשת זיבת דבר לח ג"כ נחשבת להרגשה, אומנם כידוע החת"ם סופר חלק על הנודע ביהודה בזה ורבים הלכו לשיטתו, אולם רבים גם הסוברים שיש לחשוש למעשה לדברי הנוב"י.

בספר בדי השולחן ס' קפ"ג אות ה כותב "ומ"מ נראה דנקטינן להחמיר בכל שלושת האופנים דיש בהם דין הרגשה ואשה טמאה מן התורה על ידן". {שלושת האופנים כולל זיבת דבר לח}.

בספר שבט הלוי בס' קצ מקל בזיבת דבר לח לענין הרגישה ולא ראתה. אולם במקרה שהרגישה וראתה כותב "למעשה אם ראתה בודאי מגופה יש להחמיר כדאורייתא גם בהרגשה זיבת דבר לח".

גם האג"מ חושש לזיבת דבר לח ואלו דבריו בח"ד ס' יז: במחלוקת החו"ד (סימן ק"צ ס"ק א') עם הנו"ב (מהדו"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ומעתה נוכל לומר) בהרגישה שיצא מגופה אבל לא הרגישה שזב מהמקור אלא מהפרוזדור, דהחו"ד סובר דאינה הרגשה, וכתב דהוא דלא כדמשמע מהנו"ב, עיי"ש. הנה לא ידוע לנשי שלנו אם הרגשתה כשזב הדם מגופה אם הוא רק מפרוזדור או מן המקור, וכ"ש שאין יודעות בהרגשתן אם מהמקור או מן העליה. ועיין במ"מ פ"ה אי"ב ה"ה בסופו, שכתב בשם הרמב"ן שבזה"ז אין בקיאות בדבר, שלכן כל דם שתרגיש האשה ביציאתן טמאה (במ"מ איתא בשם הרמב"ן, בזמן הזה שאין בקיאות בדבר כל שהאשה מוצאה דם בעד שלה טמאה, וכן הוא בהלכות נדה לרמב"ן פרק ג, אבל הן הן הדברים, שאין נפ"מ בידיעת האשה ובהרגשתה מהיכן בא הדם) כיוון שהרגשת זיבת דבר לח נחשבה הרגשה, ואין לזה דין כתם אלא דין ראייה שהוא אף במשהו, הוא לדינא בכל הרגשה בשעת יציאה מהגוף. ואף שהחו"ד והנו"ב דנו בזה אנן גריעי טובא מינייהו. דברי האג"מ לגבי זיבת דבר לח מחזקים א"כ את דבריו שגם בימינו נשים מרגישות.

המשותף לכל התשובות דלעיל ושכמותם היא ההנחה שגם בזה"ז נשים מרגישות. אם אישה אומרת שאינה מרגשת, לכאורה צריך לחקור היטב את האישה וללמדה מהי הרגשה, ובדרך כלל היא תסכים שלפעמים מרגשת. מאחר שכך כאשר אינה מרגשת כלל הרי אינה טמאה מדאורייתא.

אין בדבריהם התיחסות לאישה שאעפ"כ אומרת שלעולם אינה מרגשת אפ' בעת וסתה, יתכן שיסברו שאישה כזו אינה טמאה כלל מדאורייתא {אפשרות שהתפארת צבי שלל לעיל} ויתכן גם אחרת כפי שיבואר להלן.

ה.   דעה ב: בימינו קיימת הרגשה, אך אין מודעות לה

התשורת ש"י כותב בס' תנ"ו "וכבר הוגד לי מפי זקינות שעכשיו אין מרגישות פתיחת פי המקור כלל וכ"כ בשב יעקב ס"מ דשאל לנשים אם מרגישין פתיחת המקור ואין פותר רק שמרגשין שזב מהן דבר לח ונ"ל משום דנחלשו החושים והדעת, וכ"ש עכשיו".

החידוש בדבריו לעומת השיטה הקודמת בכך שהוא תולה זאת בחולשת החושים והדעת, דהיינו הן באמת מרגישות אולם אינן מודעות לכך.

בכיון זה וביתר פירוט כותב בספר קנה בושם {לגר"מ בראנדסופר} על השו"ע בס' קצ בירורי שיטות ס"ב וז"ל: "דהא מה שאין מרגישות אין זה משום שאינה ראיה גמורה  שהרי כן הוא סדר כל הראיות, וכי לעולם לא תראה ראיה דאורייתא אלא מה שאינן מרגישות הוא מחמת חולשה שלהן {בעצבי ההרגש} לכן אינן מרגישות ואין זה מגרע עצם ענין הראיה {וכעין שוטה אינו מרגיש כלומר אינו מבחין ולא שם ליבו שאין זה גריעותא בעצם הדבר הנעשה אצלו אשר נרגש אצל בריא}".

לפי תפיסה זו לכאורה אין אפשרות להסתמך על חוסר הרגשה מכיון שתמיד צריך לחשוש שאכן הרגישה אלא שמחולשת החושים אינה יודעת זאת. לפי ההשואה של הקנה בושם, כמו שלגבי שוטה צריך תמיד להסתפק שמא הרגישה, כך בכל אישה שאין לה הרגשות, ואכן בתשורת ש"י משמע שזו סיבה להחמיר. התשובה שם עוסקת באישה שיש לה הרגשות והשאלה היא האם חייבת תמיד לבדוק או שיכולה להסתמך על חזקה. במהלך דבריו רוצה להסתמך על כך שאין הרגשתה הרגשה מדאורייתא לפי ההגדרות ולכן יש להקל, אולם בסיום דבריו כאשר מביא את דברי הזקנות האומרות שאינם מרגישות מגיע למסקנה שיש להתיחס לזה כספק. בסיום הוא מתיר בגלל שרואה ליחות לבנות ולדעתו יש לתלות זאת שלא בא כלל מהמקור.

גם הקנה בושם מסיק שאם כן יש לחשוש תמיד לספק הרגשה וז"ל: "לכאורה על פי זה יש לדון דנימא כן גם בכתמים פחות מכגריס שבזמנינו, יש בזה ספק שמא הרגישה ואינה יודעת מכך משום חולשת הגוף, ונמצא שיש על הכתם ספק דאורייתא ולא תצטרך שיעור כגריס".

לעומתם בספר חוט השני {קרליץ} ס' קפ"ג סובר לגבי נשותינו שאינן מרגישות, שיש לחשוש להרגשה רק בראיה שהיא כראיית וסת. אולם בכתם וכדומה אין לחשוש שהיתה הרגשה. לפי דבריו הנ"מ לכך לגבי וסתות, אם רואה כתם סמוך לוסת, יש לחשוש לו לענין וסתות. כמו כן נ"מ לכתם על בגד צבעוני, אם מוצאת סמוך לוסת כתם שניתן לראותו כתחילת הוסת יש  לטמא אפילו בצבעוני.

ו.    דעה ג: המציאות השתנתה, בימינו הנשים אינן מרגישות

לעומת רוב האחרונים שחלק מהם הובאו לעיל, הסוברים שנשים גם בימינו בעצם מרגישות, מצאתי כמה בודדים שהתיחסו למצב כפי שהוא, דהיינו מה הדין של נשים שבאמת אינן מרגישות כלל. {יתכן שהמחלוקת נעוצה בשאלה האם וסת הגוף נחשב לוסת}.

בספר קובץ תשובות של ה"ר י"ש אלישיב שליט"א ס' פד משמע בתחילת דבריו כנ"ל שיש לנשים הרגשה אולם לאחר מכן, מסיק שוסת הגוף אינו נחשב הרגשה וא"כ אין כאן הרגשה.

בשו"ת דברי יציב ס' פה מתיחס למצב שנשים אינם מרגישות וכפי שנבאר להלן, כמו כן בספר מנחת פרי בס' קפ"ג. ובספר מנחת אשר הל' נידה ס' א {כולם ספרים חדשים}.

מה ההשלכות הלכתיות של חוסר ההרגשה לפי שיטה זו?

אם נאמר שנשים היום אינן מרגישות, היה מקום לומר שיש כאן קולא גדולה, אישה בדרך כלל לא טמאה מדאורייתא שהרי אינה מרגישה. ברם אין הענין פשוט כל כך.

הגמ' שהובאה לעיל הקשתה על שמואל כיצד לומדים מ"בשרה" שצריך הרגשה והרי לומדים מאותו הפסוק בבשרה ולא בשפיר? הגמ' מתרצת תרתי שמע מינה. הראשונים התלבטו כיצד ניתן ללמוד שני דברים שונים מפסוק אחד. בח' הר"ן מביא דעה שמדובר על דין אחד שהוא דין הרגשה והפטור בשפיר וחתיכה ג"כ נובע מכך שלא הרגישה, הרשב"א בח' מביא את דברי ר' יונה הדוחה תירוץ זה וסובר שניתן ללמוד מאותו מקור שני לימודים מכיון ששניהם שקולים.

האחרונים התלבטו בדברי ר' יונה כיצד ניתן ללמוד שני דינים שונים מאותו המקור ולכן חיפשו מכנה משותף לשני הדינים. הפרדס רימונים בפתיחה דף יא מסביר שלחולקים על הר"ן ראיה ללא הרגשה אינה מטמאת, בגלל שאין זו דרך ראיה, לדבריו הפטור של חתיכה והפטור של הרגשה נובעים שניהם מאותו העיקרון, שראיה מטמאת רק בדרך ראיה ולכן ניתן ללמוד את שני הדינים ממקור אחד. הצורך בדרך ראיה מפורש גם בדברי הר"ש בסוגיית שפופרת בדף כ, ב, וגם נפסק להלכה בס' קפ"ח. א"כ הר"ש אינו מתיחס שם לדין הרגשה אלא לראיה שאינה כדרכה מסיבות שונות כגון שנפל המקור.

לכאורה לפי דברי הפרדס רימונים שדין הרגשה תלוי בדרך ראיה, אם נגיע למסקנה שדרך ראיה השתנתה והיום נשים בדרך כלל אינן מרגישות, נצטרך לשאול האם עדין זקוקים להרגשה כדי לטמא מדאורייתא או גם ללא הרגשה כלל מכיון שזו דרך הראיה טמאה אפילו ללא הרגשה. ניתן לטעון נגד זה שהמושג "דרך" אינו עומד לשינוי אלא חכמים קבעו מה נחשב לדרך וקביעתם היא לדורות, ולכן גם למ"ד שהצורך בהרגשה הוא בגלל דרך ראיה, אין אפשרות לטמא ללא הרגשה.

הרב אלישיב שליט"א אכן סובר שאישה שאין דרכה להרגיש, לא שייך אצלה הפטור של הרגשה.

וז"ל בקובץ תשובות ס' פד "ועל כרחך דאין הטומאה תלויה בהרגשה אלא להיפך, אם לא הרגישה כדרכה, זה סיבה דהיא טהורה" כלומר אישה שאין דרכה להרגיש טמאה מדאורייתא גם ללא הרגשה, מאחר שאין כאן ריעותא בכך שלא הרגישה שהרי זו דרכה שלא להרגיש, ואין ההרגשה תנאי עקרוני בטומאה. הוא מביא את דברי הצ"פ לגבי קטנה וז"ל "רק אם אינה מרגשת אז הוי רעותא אבל אם לא שייכא בהרגשה לא איכפת לן" ולפי זה מסיק הרב אלישיב בתשובה שם "א"כ באישה השמה תחבושת על אותו מקום לספוג את ההפרשות ומצאה דם מכיון שברור שהדם יצא מגופה, ומכיון שכיום אין רעותא בגלל חסרון הרגשה שהרי לפי דברי נשי זמנינו אינן מרגישות כלל, יש לדון שאין במקרה הזה הקולא של כתמים".

בשו"ת דברי יציב ס' פה מציע דרך ביניים לגבי נשים שאינן מרגישות; כאשר רואה כמות גדולה של דם או בזמן וסתה נגדיר זאת כדאורייתא אפ' ללא הרגשה שהרי היתה אמורה להרגיש. אולם כאשר רואה כתם או טיפת דם שאין רגילות להרגיש בזה, יש להקל. ויש לדון בדבריו ואכמ"ל.

ז.    סיכום והשלכות הלכתיות

ראינו ג' שיטות בהתיחסות לעובדה שנשים בימינו אינן מרגישות. לפי השיטה הראשונה, מדובר בטעות ובעצם נשים מרגישות, לפיכך אין צורך בהתיחסות מיוחדת לנושא, צריך פשוט ללמד את הנשים מהי הרגשה. חלק מפוסקים אלו סבורים שגם וסת הגוף מוגדרת כהרגשה, וא"כ לשיטתם בכתם או בקינוח שבא לאחר שהתחילה להרגיש הרגשת וסת הגוף מטמא מדאורייתא. לדבריהם שכל אשה צריכה להרגיש, סביר לכאורה לומר לגבי אותן נשים שאעפ"כ טוענות שאינן מרגישות, שקיים חשש של ארגשה ולאו אדעתא, וא"כ בכל מקרה של ודאי מגופה יש ספק דאורייתא. מ"מ דבר זה לא מפורש שם.

השיטה השניה סוברת שיש כאן הרגשה, וחולשת החושים מונעת מהנשים את המודעות להרגשה.

והשיטה השלישית סבורה כנראה שהסיבה לחוסר ההרגשה אינה חשובה, עלינו להתיחס למציאות כפי שהיא שנשים אינן מרגישות.

גם הרב אלישיב וגם הקנה בושם המייצגים את שתי השיטות האחרונות מגיעים לאותה למסקנה שבימינו יש לחשוש לדאורייתא גם כשלא הרגישה. לפי השיטה הראשונה זה מספק שמא הרגישה, ולפי השיטה השניה זה מדין ודאי מכיון שאין צורך בהרגשה. ברם שניהם מדגישים שכל זה בראיה שודאי מגופה אולם כאשר יש ספק שמא הדם בא מעלמא הרי זה כתם. דבר זה נסמך על הנאמר לעיל בדעת רבי עקיבא, שיש חידוש מיוחד בנידה שטמאה מדאורייתא רק בודאי מגופה, ופטור זה אינו תלוי בחוסר הרגשה.

דברי הקובץ תשובות והקנה בושם שיש לחשוש לדאורייתא בכל ראיה שודאי מגופה מצטרפים לדברי התוס' רי"ד, מהר"ח או"ז, סד"ט ועוד שהובאו לעיל, הסוברים שמעיקר הדין בודאי מגופה אין צורך כלל בהרגשה, ותפקיד ההרגשה רק לברר שהדם מגופה. גם לשיטה הראשונה כאמור אישה שאינה מרגישה בדרך כלל צריכה לחשוש לארגשא ולאו אדעתא.

עמדה זו שבודאי מגופה יש לראות כל כתם כמטמא מדאורייתא {כודאי או כספק}, צריכה להילקח בחשבון בבואינו לדון בשאלות של קינוח, או פדים {אליהם התיחס הגריש"א בפירוש כמצוטט לעיל} ושאר מקרים. לאור הנ"ל בכל כתם עלינו לברר תחילה האם הוא ודאי מגופה, גם אם מצאה בבגד צבעוני וכדומה. ספק זה בענין ההתיחסות לחוסר ההרגשה בקינוח ובפדים, נוסף לשאר השאלות העולות במקרים אלו, האם קינוח נחשב כבדיקה, או ככתם. אם נדון ככתם האם ככתם שעל בשרה או על הנייר, האם חוששים להרגשת מי רגלים וכו'. ואכמ"ל.

כאמור לעיל מטרת המאמר אינה לפסוק הלכה, אלא לרכז חלק מהדברים שנאמרו על ידי פוסקי הדור בהתיחסות לעובדה שרוב הנשים טוענות, שאינן מרגישות את ההרגשות המוזכרות בפת"ש ס' קפ"ג.

אציין שיש לדברים אלו משנה תוקף, בקשר לנשים הסובלות מדימומים כתוצאה מגלולות, או מבעיות ביוץ וכדומה. במקרים אלו אנו מעריכים ולפעמים גם יודעים בודאות שהדם בא מהמקור, ולכן לאור האמור לעיל, גם אם לא נאמץ לחלוטין דעות אלו שבודאי טמאה מדאורייתא, הרי יש כאן לפחות ספק כרת מדאורייתא. ניתן להוסיף לכך את הרבים הסוברים שאפ' אם אין חשש דאורייתא, חכמים החמירו יותר במקום שהדם בודאי מגופה. לאור זאת לכאורה אין אפשרות להקל על נשים אלו, על ידי לבישת צבעונים וכדומה ומחובתן לחפש פתרונות רפואיים, וה'יעב"א.

כאבי מחזור (dysmenorrhea) הם כאבים ועוויתות שחלק גדול מן הנשים עלול לסבול מהם מדי פעם בזמן המחזור. זו אחת הסיבות הנפוצות ביותר שבגללן נשים פונות לייעוץ רפואי. הכאבים המלווים את המחזור נעים מכאבים מתונים ועד לכאבים חמורים. הם יכולים להופיע בבטן התחתונה, הגב או הירכיים, לעיתים הם מלווים בכאבי ראש, תחושת בחילה, סחרחורות או עילפון, שלשולים או עצירות.

במהלך המחזור החודשי, הציפוי הפנימי של הרחם מייצר הורמון המכונה פרוסטגלנדין (prostaglandin). הורמון זה גורם לרחם להתכווץ ובמרבית המקרים יתלוו גם כאבים. ההשערה לכך שנשים מסוימות סובלות מעוויתות קשות היא שהן מייצרות כמויות גדולות יותר של ההורמון, או שהן רגישות אליו יותר מן הרגיל.

סימפטומים

התסמינים של כאבי המחזור מאופיינים בכאב פועם, עמום ומתמשך באזור הבטן התחתונה. הכאב מתחיל יום עד שלושה ימים לפני תחילת הווסת, ומגיע לשיאו יממה לאחר תחילת הווסת. לרוב, הכאב שוכח לאחר יומיים שלושה.

הכאב עשוי להקרין לאזור הגב התחתון והירכיים.

תסמינים נוספים אחרים הקשורים למחזור החודשי כגון עלייה במשקל, כאבי ראש ומתח נפשי, עלולים להופיע גם הם לפני התחלת הווסת כתוצאה מתסמונת קדם וסתית (PMS).

סיבות וגורמי סיכון

הופעתם של כאבי מחזור נפוצה מאוד אצל נערות הנמצאות בגיל ההתבגרות, שרק התחילו לקבל את המחזור החודשי שלהן. כאבי מחזור ראשוניים (dysmenorrhea Primary) הוא מושג שנהוג להשתמש בו על מנת לתאר כאבי מחזור הנגרמים ללא כל סיבה גופנית הנראית לעין.

נראה כי התופעה נפוצה יותר אצל נשים בין הגילאים 20 עד 24, ולרוב היא נעלמת לאחר כשנה עד שנתיים, כאשר הגוף מגיע לאיזון מבחינה הורמונאלית.

כאבי מחזור משניים (dysmenorrhea Secondary) הוא מושג שנהוג להשתמש בו על מנת לתאר כאבי מחזור שנגרמים מבעיה גופנית כלשהי, שאינה המחזור החודשי.

בעיות גופניות אשר יכולות לגרום להופעתם של כאבי מחזור מסוג זה כוללים בין השאר:

• תאים אשר נראים ומתנהגים בדומה לתאים הנמצאים בציפוי הפנימי של רירית הרחם ונמצאים בחלקים אחרים של חלל הבטן.
• דלקת ברירית הרחם או כשרירית הרחם חודרת לרקמה השרירית של הרחם (adenomyosis). הכאב מופיע בדרך כלל כיום עד יומיים לפני הופעתו של המחזור החודשי, ונמשך על פני כל ימי הדימום.
• גידולים שאינם סרטניים (גידולים שפירים) באזור האגן, כגון ציסטות בשחלות, פוליפים בצוואר הרחם או בתוך הרחם עצמו, או התפתחותם של שרירנים (myomas).
• שימוש בהתקן תוך רחמי יכול להגביר את הכאבים בזמן המחזור החודשי במהלך חודשי השימוש הראשונים של ההתקן. במידה וכאבי המחזור ממשיכים מעבר לתקופה הראשונה או הולכים ומחריפים, ייתכן ויהיה צורך לשקול להסיר את ההתקן התוך רחמי ולעבור לשימוש באמצעי מניעה אחרים.
• חריגות מולדות במבנה הרחם כגון הצרות של החלק התחתון של הרחם במעבר אל הנרתיק (צוואר הרחם).
• לאחר ביצוע הליך רפואי כגון צריבה, הקפאה (cryotherapy), ביופסית-קונוס (conization), טיפולי הקרנה, ביופסיה של רירית הרחם או הכנסת התקן תוך רחמי.

הסיכון להופעת כאבי מחזור עשוי להיות גבוהה יותר אצל:

• נשים מתחת לגיל 30 שנים.
• נשים שהמחזור שלהן החל בגיל 11 או לפני.
• נשים הסובלות מדימום כבד בזמן  המחזור (menorrhagia).
• נשים הסובלות מדימום לא סדיר (metrorrhagia).
• נשים בעלות היסטוריה משפחתית של כאבי מחזור.
• נשים המעשנות.

אבחון ובדיקות

הבדיקה הראשונית כוללת בדיקה גופנית של האגן ולקיחת היסטוריה רפואית.

כאשר ישנו חשד לכך שכאבי המחזור נגרמים ממקור שאינו ראשוני, יומלצו בדיקות שונות למציאת הגורם לכאב, בדיקות אלו כוללות:

• אולטרסאונד של הרחם, צוואר הרחם, החצוצרות והשחלות.
• בדיקות הדמיה נוספות כמו CT או MRI, למתן תמונה יותר מפורטת שעשויה לעזור במידה ובאולטרסאונד לא נמצאה הבעיה.
• בדיקה לפרוסקופית אמנם אינה נחוצה בדרך כלל לשם אבחון של הגורם לכאבי מחזור, אך היא יכולה לעזור לאבחן מצבים כמו דלקת ברירית הרחם, הידבקויות, פיברוידים, ציסטות בשחלות והריון חוץ רחמי.

סיבוכים אפשריים

תופעת כאבי מחזור כשלעצמה לא מהווה סיכון בריאותי ואינה גורמת לסיבוכים, אך היא עשויה להפריע לתפקוד היומי. כמו כן, ישנם מצבים רפואיים המקושרים לכאבי מחזור, להם עלולים להיות סיבוכים, כמו אנדומטריוזיס, שעלול לגרום לבעיות פוריות וזיהום באגן הירכיים, כמו גם עלול לצלק את החצוצרות ובכך להעלות את הסיכון להריון חוץ רחמי.

טיפולים ותרופות

הטיפולים הביתיים הבאים עשויים לסייע בהקלה על כאבי מחזור:

• חימום המקום בעזרת בקבוקי מים חמים, כריות חימום, או אמבטיות חמות, על מנת לסייע לך להירגע. נקטי משנה זהירות על מנת לא לגרום לכוויות.
• שתי תה על בסיס צמחי כגון בבונג, מנטה, פטל ואוכמניות, אשר יכולים לסייע בהקלה על מתח בשרירים ולשחרר לחץ נפשי.
• ביצוע פעילות גופנית על בסיס קבוע יכולה לסייע בצמצום חומרתם של ההתקפים.
• הקפידי לרוקן את שלפוחית השתן שלך ברגע שאת מרגישה צורך לכך.

במידה ופעולות אלו לא מועילות, ניתן להשתמש במשככי כאבים כמו אדוויל. אפשר להתחיל ליטול את הכדורים יום לפני המועד הצפוי לתחילת המחזור לשם שליטה טובה יותר בכאב. יש לפנות לרופא במידה ואין הקלה בכאבים ו/או הכאבים מחריפים. במידת הצורך ישנם משככי כאבים הניתנים במרשם. יש לפנות לרופא במידה והכאבים אינם עוברים ו/או מחריפים.

גלולות למניעת הריון מכילות הורמונים המונעים את תהליך הביוץ, והן עשויות להפחית את חומרת הכאבים אצל נשים הסובלות מכאבי מחזור. את ההורמונים ניתן לקבל גם בצורת זריקה, מדבקה, שתל תת עורי, טבעת גמישה המוחדרת לנרתיק, או התקן תוך רחמי. טיפול זה עשוי להיות מומלץ, בהתאם להחלטת הרופא או הרופאה.

כאשר הגורם לבעיה הוא אנדומטריוזיס או פיברוידים, ניתוח עשוי לעזור לפתור את הבעיה ולהקל על התסמינים. כמו כן, הסרה של הרחם לחלוטין עשויה להיות אופציה כאשר כל ניסיון אחר להקל על הבעיה כשל, במידה לא מתכננים להוליד ילדים בעתיד.

מניעה

ייתכן ותוכלי למנוע את הופעתם של כאבי מחזור על ידי:

• צריכתם של מזונות הכוללים מגוון רחב של פירות וירקות, ומזונות נטולי שומן. צמצמי את צריכת הקפאין, האלכוהול, המלח והסוכרים.
• הקפידי על פעילות גופנית מתונה. נסי לבצע פעילות גופנית במשך 30 דקות, ארבע עד חמש פעמים בשבוע.
• הפחיתי מתח נפשי ולחץ בחיי היום יום שלך. למרות שמתח ולחץ נפשי אינם מהווים גורם ישיר להופעתם של כאבי המחזור, הפחתת המתח והלחץ הנפשי יכולה לתרום לצמצום חומרתם של ההתקפים.
• הימנעי מעישון וצריכת מוצרי טבק אחרים.
• נסי טיפול בביו פידבק או יוגה. שתי הגישות מלמדות שיטות להרפיה.
• נסי טיפול בדיקור סיני (אקופונקטורה) או טיפול אקופונקטורה בלחיצות.

רקע

במהלך שנות הפוריות, גוף האישה מכין את עצמו בכל חודש להריון על ידי המחזור החודשי, המתאפיין בארבעה שלבים עיקריים אשר מתוזמנים היטב על ידי שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף האישה. שינויים אלו נמצאים תחת בקרה של ארבעה הורמונים עיקריים: FSH ,LH , אסטרוגן ופרוגסטרון.

• השלב השני נקרא השלב הפוליקולרי/ פרוליפרטיבי (שגשוג). בשלב זה מתרחשים שני תהליכים עיקריים – הבשלה של הזקיק המוביל המכיל את הביצית לקראת הביוץ ובנייה של רירית הרחם כהכנה להשרשה אפשרית של עובר בעתיד.
• השלב השלישי הוא הביוץ, בו משתחררת הביצית מן הזקיק בשחלה אל החצוצרה ומחכה לזרע לצורך הפריה.
• השלב הרביעי והאחרון נקרא השלב הלוטאלי(סקרטורי-מפריש). הגופיף הצהוב (הזקיק שממנו בקעה הביצית) מפריש את הורמון הפרוגסטרון שאחראי להבשלת רירית הרחם לקראת תהליך ההשרשה של העובר. בהעדר הריון, לאחר 14 ימים הגופיף הצהוב מתנוון ומוביל לירידה של אסטרוגן ופרוגסטרון וכתוצאה מכך מתרחשת נשירה של רירית הרחם – ווסת (דימום).

מה זה אנדומטריוזיס?

אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית שבה תאים הדומים לתאי רירית הרחם הנקראים-אנדומטריום, נמצאים מחוץ לרחם. התאים נמצאים בעיקר באגן ובחלל הבטן (בסביבת הרחם, השחלות והחצוצרות), אך לעיתים יכולים להימצא במקומות רחוקים יותר. תאים אלו מגיבים להורמונים המופרשים במהלך המחזור החודשי – אסטרוגן ופרוגסטרון, אולם בניגוד לתאי רירית הרחם, אשר עוברים את תהליך השגשוג והנשירה מהרחם אל מחוץ לגוף(דימום), במחלת האנדומטריוזיס תהליכי השגשוג והנשירה המובילים לדימום מתרחשים בחלל הבטן, באגן ובכל מקום בו תאים אלו נמצאים. בתגובה לכך ישנה הפרשה של חומרים הנקראים ציטוקינים והם גורמים לתהליך דלקתי הבא לידי ביטוי בכאבים, הידבקויות והצטלקויות.

מהן הסיבות לאנדומטריוזיס?

הסיבה להיווצרות מחלת האנדומטריוזיס אינה ידועה וכיום יש מספר תיאוריות המנסות להסביר את התפתחותה. היות שאף תיאוריה לבדה אינה יכולה לתת הסבר מספק, ההנחה הרווחת היא שמדובר בשילוב של גורמים שונים המובילים להתפתחות המחלה.

• מעבר תאי רירית הרחם דרך החצוצרות לחלל הבטן בזמן הווסת. תאי רירית הרחם משתרשים על פני האברים השונים בחלל הבטן ויוצרים את מוקדי האנדומטריוזיס וההידבקויות.
• כישלון מערכת החיסון בזיהוי ופינוי תאי רירית הרחם הנמצאים במיקום שאינו תקין. לא ברור אם כשל זה הוא אחד הגורמים או תוצאה של מחלת האנדומטריוזיס.
• מטפלזיה – תופעה של התמיינות של תא מסוג אחד לתא אחר. על פי תאוריה זאת תאי מזותל (תאי המעטפת של הצפק) הנמצאים במקומות שונים בגוף עוברים התמיינות לתאי רירית הרחם.
• מעבר תאי רירית הרחם דרך כלי הדם והלימפה. תאוריה זו מסבירה הימצאות נגעי אנדומטריוזיס מחוץ לחלל הבטן.
• מרכיב תורשתי – גורמים גנטיים ככל הנראה משפיעים על הנטייה להתפתחות המחלה. הסיכון לחלות באנדומטריוזיס גבוה פי 7 עד 10 בקרב בנות משפחה בדרגה ראשונה של חולות אנדומטריוזיס.

מה הם הסוגים השונים של אנדומטריוזיס?

נהוג לחלק את נגעי האנדומטריוזיס לשלוש קבוצות על פי מיקומם:

• נגעים שטחיים – נגעים אלה הם השכיחים ביותר ומערבים את הפריטונאום (צפק), שכבה דקה העוטפת את דפנות הבטן והאגן.
• אנדומטריומה – אנדומטריומה היא ציסטה בשחלה המכילה נוזל דמי (דמוי שוקולד). תאי המעטפת של הציסטה הם תאי אנדומטריוזיס.
• נגעים עמוקים – נגעי אנדומטריוזיס אשר חדרו לעומק של לפחות 5 מ״מ מעבר לשכבת הפריטונאום. נגעים אלה יערבו בדרך כלל את דופן האגן ואברי הבטן והאגן השונים (מעיים, שלפוחית שתן וכו').

בנוסף לחלוקה על פי מיקום הנגעים, ניתן לדרג את חומרת המחלה לארבע דרגות שונות על בסיס ממצאים ניתוחיים. שיטת חלוקה זו משמשת לעיתים עבור רופאים לתאר את הנגעים וההידבקויות אשר נצפו במהלך הניתוח.

מה הם תסמיני אנדומטריוזיס?

התסמינים של אנדומטריוזיס מגוונים ולעיתים מדמים מצבים רפואיים אחרים כגון: תסמונת המעי הרגיז, דלקת אגנית ועוד. חשוב לציין שאין קורלציה בין חומרת המחלה לתסמינים, כאשר נשים עם מחלה קלה יכולות לחוות תסמינים קשים לעומת נשים עם מחלה מפושטת שיכולות להיות ללא תסמינים כלל. כל אלה מקשים על אבחון המחלה ומביאים לעיכוב ממוצע של 8 שנים באבחנה מרגע הופעת התסמינים. בדרך כלל, התסמינים בנשים עם אנדומטריוזיס יופיעו/יחמירו סביב הופעת הווסת (דימום), לעיתים התסמינים יכולים להופיע גם ללא קשר לווסת.

התסמינים השכיחים בנשים עם אנדומטריוזיס כוללים:

• כאבים עזים ממקור רחמי בזמן הווסת (דיסמנוריאה). הכאב יהיה בעצימות גבוהה מזו של כאב מחזור ״רגיל״ ויוביל לפגיעה באיכות חיי האישה.
• ווסתות עם דימום מוגבר, דימומים לא סדירים.
• כאב אגן כרוני. הכאב יכול לבוא לידי ביטוי ככאב בבטן התחתונה, כאבים המקרינים לגב, כאב עמום באגן ועוד. השכיחות של אנדומטריוזיס בנשים עם כאב אגן כרוני הוא בין 49%-75%.
• תסמינים הקשורים למערכת העיכול: תפיחות בטנית, שלשולים, עצירות, דימום רקטלי (מהחלחולת), תחושת לחץ בפי הטבעת וכאב בזמן יציאות.

• תסמינים הקשורים למערכת השתן: כאבים במתן שתן, דימום בשתן (המטוריה), קושי במתן שתן, תחושת צריבה הדומה לדלקת בדרכי השתן.

• בעיות פוריות. על רקע של הדבקויות באגן המונעות מפגש בין הזרע לביצית וכן בשל איכות ירודה של הביציות בסביבת אנדומטריוזיס.
• עייפות כרונית, מצב רוח ירוד.

• במקרים נדירים בהם נגעי האנדומטריוזיס נמצאים מחוץ לחלל הבטן, התסמינים יהיו בהתאם למיקום, לדוגמה אצל נשים עם נגעים בריאות יכולים להופיע שיעול דמי, קוצר נשימה בזמן הווסת וכו'.

איך מאבחנים אנדומטריוזיס?

המורכבות באבחנה של מחלת האנדומטריוזיס דורשת מודעות וניסיון מצד הגורם המטפל ולכן מומלץ לפנות לגינקולוג המתמחה במחלה. חשד ראשוני למחלה יכול לעלות לאחר תשאול ובדיקת המטופלת עם תסמינים המחשידים למחלה, בשל ממצאים אקראיים שהודגמו בבדיקת הדמיה או במהלך ניתוח שבוצע ללא קשר למחלה. לאחר תשאול לגבי התסמינים והיסטוריה משפחתית, המטופלת תעבור בדיקה הכוללת:

• בדיקה גינקולוגית מלאה.
• בדיקה גופנית מכוונת בהתאם לתלונותיה.
• בדיקת הדמיה הכוללת אולטרה סאונד גינקולוגי המשמש להדמיה של האגן, בדגש על (ציסטות שחלתיות (אנדומטריומות), הידבקויות ונגעי אנדומטריוזיס עמוקים.

בדיקות נוספות שתבוצענה על פי הצורך ובהתאם לתלונותיה של האישה:

• MRI
• CT
• הערכה של דרכי העיכול באמצעות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה
• אולטרה סאונד מכוון למערכת השתן

* חשוב לציין שהיעדר ממצאים בבדיקות ההדמיה אינו שולל אבחנה של אנדומטריוזיס. כיום אין בדיקות דם ספציפיות לאבחון המחלה.

CA-125 הוא סמן בדם שרמתו יכולה להיות מוגברת בנשים עם אנדומטריוזיס. היות שסמן זה יכול להיות מוגבר מסיבות רבות, הוא אינו מומלץ לשימוש ככלי אבחנתי למחלה.

אבחנה סופית של אנדומטריוזיס מתבצעת רק לאחר קבלת תשובה פתולוגית על ידי ניתוח הנקרא לפרוסקופיה. זוהי פעולה זעיר פולשנית במסגרתה דרך חתכים קטנים בדופן הבטן מכניסים

מצלמה וכלים ניתוחיים לחלל הבטן. במהלך הניתוח ניתן להעריך את חומרת המחלה, להפריד הידבקויות ולהסיר נגעים חשודים לצורך הערכה פתולוגית (ביופסיה). חשוב לציין שפעולה ניתוחית אינה הכרחית לאבחנה וטיפול במחלה ואם עולה חשד לאנדומטריוזיס על סמך התסמינים, כבר לאחר בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה ניתן להתחיל טיפול תרופתי.

הטיפול באנדומטריוזיס

הטיפול באנדומטיוזיס מורכב וכולל: טיפול תרופתי, טיפול כירורגי (ניתוחי), רפואה משלימה הכוללת התאמת תזונה, פיזיותרפיה, דיקור סיני ועוד.

חשוב להבין שאנדומטריוזיס היא מחלה כרונית ומטרת הטיפול היא להפחית תסמינים ולא ריפוי.

• טיפול תרופתי – יעיל בעיקר להפחתת תסמיני הכאב ונחלק לשתי קטגוריות עיקריות:

1. תרופות אנטי דלקתיות: למרות שהמידע לגבי יעילותן של תרופות אלה לטיפול באנדומטריוזיס מוגבל, השימוש בהן נפוץ בעיקר בשל זמינותן ותופעות הלוואי שבאופן יחסי נמוכות. התפקיד העיקרי של תרופות אלה הוא בהפחתת כאבים בזמן הווסת, במיוחד בנשים המנסות להרות ואינן יכולות להשתמש בטיפול הורמונלי.
   2. טיפול הורמונלי: היות שמחלת האנדומטריוזיס מושפעת בעיקר מהורמון האסטרוגן, מטרת הטיפול ההורמונלי באנדומטריוזיס היא הפחתת פעילות הורמון האסטרוגן.

• גלולות משולבות למניעת הריון – מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון במינון נמוך ומדכאות את הפעילות השחלתית ומונעות ביוץ. תפקיד הגלולות הוא במניעת שגשוג תאי האנדומטריום והופעת הווסת (דימום). הטיפול בגלולות נחשב יעיל לטיפול בכאב וההמלצה היא על נטילה של הגלולות ברצף בכדי למנוע דימום.
• תכשירים המכילים פרוגסטוגן סינטטי בלבד – יכולים להופיע במספר תצורות: דרך הפה(גלולות), מתן בזריקה לשריר אחת ל 3- חודשים, שתלים תת-עוריים והתקן תוך רחמי(מירנה). מנגנון הפעולה של הורמון הפרוגסטרון הוא על ידי מניעת שגשוג ואף נסיגה של מוקדי האנדומטריוזיס.

אנדומטריוזיס (אנדו = פנים, מטריום = רחם) היא מחלה גינקולוגית כרונית, דלקתית, תלוית אסטרוגן שבה תאים הדומים לתאים של רירית הרחם – הרקמה שמצפה את הרחם מבפנים – גדלים באזורים שמחוץ לרחם, כמו החצוצרות, השחלות או באזורים אחרים בחלל הבטן ובאגן הנשי.

אנדומטריוזיס הינה מחלה גינקולוגית המופיעה לרוב אצל נשים בגיל הפריון, כלומר גיל הפעילות ההורמונלית של האישה. מחלה זו נוצרת מהופעת תאי רירית הרחם איזורים שונים באגן ובטן ומיחוץ לרחם. תאים אלה מופיעים במקומות שאינם טבעיים עבורם ועקב כך יוצרים תהליך דלקתי מקומי, יצירת ציסטות, מוקדי אנדומטריוזיס רגישים והדבקויות באיזורים הללו. הסיבה מדוע תאים אלו מופיעים ונשארים באותם לא ברורה וידועה וישנן רק השארות.

סוגי הנגע שקיימים הם ציסטות בשחלות (אנדומטריומה), מוקדי אנדומטריוזיס עמוקים באגן אשר יכולים גם לערב אברים שכנים כגון מעיים, שלפוחית שתן, שופכנים ועוד ומוקדים קטנים שנקראים מוקדים פריטונאליים. ברוב המקרים נגעי האנדומטריוזיס ישפיעו על אברי הרבייה באגן כולל שחלות, חצוצרות, רצועות הרחם ועוד. אברים נוספים שעלולים להיות מעורבים כולל את המעי, מערבת השתן, עצבים באגן ועוד. במקרים פחות שכיחים תהייה מעורבות של אברים מרוחקים בבטן עליונה, סרעפת, מערכת הנשימה ועוד.

כיום נמצא כי בין 10-15% מנשים בגיל הפריון סובלות מאנדומטריוזיס. לא ברור מדוע לחלק מהנשים נטייה לפיתוח אנדומטריוזיס ולאחרות לא. כמו כן חלק מהנשים עם אנדומטריוזיס יסבלו התופעות וכאבים קשים אולם חלק (קטן יחסית) לא יסבלו מתסמינים על אף נגעי אנדומטריוזיס. ידוע לעולם הרפואה כי אנדומטריוזיס הינו מצב תלוי אסטרוגן ומושפע מאיזון הורמונלי, ידוע כי יתכן קשר משפחתי ויתכן קשר גנטי.

כאבי מחזור

יכולות להיות כמה סיבות להקאות בזמן וסת, לפעמים יש בעיה בקיבה או במקום אחר במערכת העיכול העליונה,
ולפעמים זאת תגובה של הגוף לשינויים ההורמונליים. בהקשר של האנדומטריוזיס ההקאות יכולות גם להיגרם ממוקד של אנדומטריוזיס שנמצא צמוד או קרוב לקיבה.

כאבים בלתי נסבלים בבטן גב אגן והרגליים.
במהלך כמה ימים לפניי המחזור מופיע לי דם רק בניגוב בד״כ אחרי מאמץ.במשך 3 ימים בערך עד שמתחיל המחזור
וביום שמתחיל המחזור אני מרגישה חנק ויורקת דם (לא בכמויות גדולות )
חשוב לי לציין שלא מדובר בכאבים רגילים ואני מרגישה שזה לא תקין
אני לא עובדת ביום הראשון של המחזור ולוקחת המון משכחי כאבים שלא תמיד עוזרים
גם במהלך החודש יש לי כאבים במתן שתן ודחיפות של כמעט חצי שעה
בבדיקת שתן יצא תקין
יש לי הרבה פעמים ציסטות בשחלות שעוברות /מתפוצצות ויוצרות כאבים
אני נמצאת בבירור גסטרואנטקולוגי כי חודשים שמדובר במעי רגיז
אני כבר הרבה חודשים עוברת בין רופאים שאין להם תשובה וכבר לא יודעת למי אני צריכה לפנות
אשמח לדעת אם יש קשר בין יריקת דם לבין מחזור כי כל החודש זה לא קורה אך ורק ביום הראשון ולפעמים גם השני של המחזור