האם מותר להשתמש בסבון מוצק בשבת? האם מותר להשתמש במשחת שיניים בשבת? כיצד נשים יכולות להתאפר בשבת?

א. יש להקל לבני עדות המזרח לרחוץ ידיהם בסבון בשבת, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ולאחינו האשכנזים ראוי להם להחמיר אלא אם כן יש צורך, כגון רופא שצריך לרחוץ ידיו בסבון אחר בדיקת חולה מטעמי בריאות. ועל כל פנים ברור שעדיף יותר להשתמש במי נוזלין  (מי אמה).  ומותר להשתמש (גם לנוהגים להחמיר בסבון) בסבון אסלות (סנובון וכדומה) שנותנים בשירותים, אף על פי שבפתיחת המים נמחה חלק מהסנובון על ידי עוצמת זרם המים. וגם אם הסבון מכיל חומר חיטוי הצובע את המים-מותר להשתמש, ואין לאסור משום צובע.

ב. אסור לתת מי ורדים ושאר מי בשמים לתוך מים העומדים לרחיצה ולנטילת ידים, משום מוליד ריח.  ואם נתנם מערב שבת-מותר לרחוץ בהם בשבת.

ג. מותר מעיקר הדין להשתמש במשחת שינים על ידי מברשת, ודוקא למי שרגיל בכך, ואין חשש ודאי להוצאת דם על ידי שפשוף השינים במברשת, אבל בלאו הכי יש להחמיר. וכל ההיתר הוא רק במקום שיש צער במניעת השימוש במשחת שינים, ויזהר שלא ישטוף המברשת במים לאחר כלותו לשפשף בה שיניו, ונכון להחמיר לייחד מברשת שינים מיוחדת לשבת. ועל כל פנים ברור שעדיף יותר להשתמש בדבר נוזלי מאשר במשחה.

ד. מותר לטלטל את המגבת  לאחר שהתנגב בה ונרטבה, ואין חוששים שמא יבוא לסוחטה מן המים שבה.

ה. אסור לתלות מגבת רטובה לשם ייבושה. אבל לתלותה במקומה הרגיל מותר גם אם תתייבש שם. ואסור להניחה על יד ההסקה או על הראדיאטור של ההסקה המרכזית.

ו. מותר להשתמש במגבת עשויה נייר, אף על פי שהיא עלולה להקרע תוך כדי השימוש, וכן מותר להשתמש בממחטות נייר.

מניקור וקוסמטיקה:

ז. אסור לאשה שתעביר בשבת סרק (צבע אדום)  על פניה משום איסור צובע, ומטעם זה אסורה לכחול את עיניה. וכן אסורה להשתמש בשפתון המיועד לאודם שפתיים. גם אם השפתיים היו צבועות כבר מבעוד יום. וגם השימוש בשפתון שקוף אסור.

ח. מותר מעיקר הדין לנשים לתת פודרה (אבקת איפור) על פניהן בשבת, ואף אם הפודרה צבעונית-יש להקל, לפי שאינה מתקיימת, ובלבד שלא תהיה מעורבת במשחה או קרם. ואם פניה היו כבר משוחים במשחה מבעוד יום, אסורה לתת פודרה על פניה, גם אם הפודרה לא מעורבת במשחה, כיון שבכך האבקה נדבקת יפה לפנים.

ט. אסור לאשה למרוח משחה על פניה או ידיה לשם עידון העור.

י. אסור ליתן לקה על הצפורניים, בין אם היא צבעונית ובין אם היא שקופה.

יא. מותר לתת מי ורדים ושאר מי בושם על פניו וידיו בשבת, וכן בשיער הראש והזקן יש להקל, אבל אסור לתת מי בושם על בגד או מטפחת.

יב. מותר להשתמש בספריי של מטהר אויר, וכן בבקבוקי בושם שעל ידי לחיצה בפקק מתפזר מהבושם ומפיץ ריח טוב או בפנים.

יג. מותר לנקות את קצות הצפורניים מהלכלוך שבהן, אבל לא יגרד אגב כך מגוף הצפורניים.

יד. משקפיים אשר צבע הזגוגיות שלהם משתנה בהתאם לקרני אור השמש, שכאשר יוצא מביתו אל הרחוב נעשות כהות, וכשחוזר לבית חוזרות ומתבהרות כזכוכית רגילה- מותר להרכיבן בשבת, ואין לחוש משום צובע.

*******************

איפור בשבת

האם מותר להתאפר בשבת?

אסור להתאפר בשבת משום שני איסורים: האחד משום 'ממרח', המצוי בשימוש בשפתון או אודם שנמרח ויש בו איסור מדאורייתא. (סימן שי"ד סי"א וע"ע בסימן שי"ח ס"ק נ"ב במשנ"ב) ועוד איסור שכיח אף במקום שאין ממרח, והוא משום 'צובע'. ואף שמדאורייתא אין צביעה בגוף האדם, אולם יש בכך איסור דרבנן. (סימן ש"ג סכ"ה)

ובהנחת אבקת פודרה על הפנים ללא מריחה, נחלקו בזה הפוסקים. לדעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (בהליכות עולם חלק ד' עמוד רפ"ו) יש להתיר, כיון שאין זה 'צובע', היות ואבקת הפודרה אינה מעורבת עם משחה ומשום כך אין היא נדבקת לבשר אלא זו נתינה חיצונית, וגם 'ממרח' אין בזה. ומרנן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ פי"ד הערה קע"ג) והגר"מ פינשטיין זצ"ל (בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן קי"ד) חולקים וסוברים שיש לאסור בזה מדרבנן משום 'צובע'.

ויש להדגיש שכיום מאוד קשה להבחין באבקת הפודרה הנמכרת אם אכן זו אבקה ללא כל תערובת, או שמא היא מכילה תערובת של קרם או משחה, לכן נכון שלא להשתמש בה בשבת.

כוס כשממלאים בה מים חמים נראית תמונה

כוס שלאחר שממלאים בה מים חמים נראית תמונה, או משתנה צבעה וכדו', האם מותר למלאות בה מים חמים בשבת?

בדרך כלל מצוי דבר זה בבקבוקי תינוקות וכדו', שברגע שהטמפרטורה מגיעה למעלה מסוימת משתנה צבע הבקבוק או שנראית בה כתובית או תמונה וכדו'. ואף שכתב זה אינו כתב מתקיים, אלא נמחק כעבור זמן כאשר המים מתקררים, אין לעשות זאת בשבת כמבואר בשו"ע. (סימן ש"מ סעיף ד').

והוסיף מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ש'צביעה כימית' נקראת 'צביעה' ככל צביעה אחרת (שהצבע קיים בין דפנות הכוס ומתגלה על ידי החום) (שו"ש סימן שי"ח אות י"ג-ה'), אולם אם אין לו כל עניין בצביעה כדי לדעת את רמת החום, מקרי פסיק רישיה דלא ניחא בדרבנן ונחלקו בזה הפוסקים. ועוד, מכיון שהצבע נראה רק ע"י נתינת המים החמים בכוס, אין זה נחשב כלל 'פסיק רישיה' אלא מעשה בידים, לכן מעשה זה אסור. (יעוי' היטב בסימן שט"ז סוס"ק ל"ג במשנ"ב בשם המ"א).

איסור 'צובע' בקינוח בבגד

השו"ע פוסק (בסימן ש"כ סעיף כ') שהאוכל תותים או שאר פירות הצובעים, צריך להיזהר שלא יגע בידיו בבגדיו או במפה, משום צובע. מאידך פוסק השו"ע (בסימן שכ"ח סעיף מ"ח) שאסור להניח מפית על פצע מדמם, משום שהדם יצבע את הבגד. מדוע בתותים ורימונים רק "צריך ליזהר" ובפצע "אסור"?

מקור שני הדינים הללו הוא מספר היראים (סימן עד"ר דין אחר דין באותו קטע וכפי שהביא הבית יוסף בסו"ס ש"כ1) ואולי אפשר לומר דהיות והמכשלה מצויה בניגוב ידים מלוכלכות לכן כתב השו"ע לשון אזהרה, שבכך יותר ישימו לב, אבל אה"נ כוונתו לאיסור. אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ד סל"ד) כתב דהוא זהירות בעלמא ולא איסור.

ובזמנינו שיש מפית חד פעמית ואין בה איסור 'צובע' כלל היות ועומדת לזריקה אין בזה חשיבות צביעה, לכן יש להשתמש אך ורק במפיות אלו.

איסור 'צובע' בקינוח במפית נייר

האם שייך 'צובע' במשקה או דם כשמנקה ע"י טישו, מפית נייר וכדו'?

אין צובע במוצרים חד פעמיים, כגון טישו וכדו'. וראיה מדברי השו"ע (סימן שכ"ח סעיף מ"ח) שאסור להניח בגד על מכה שיוצאת ממנה דם, מפני שהדם יצבע את הבגד. אבל בקורי עכביש מתיר ללפף את המכה. ומכאן שבמוצר חד פעמי אין צביעה בכזה אופן, כיון שהולך לאיבוד. וכעין זה פסק האגרות משה דאין "שרייתו זהו כיבוסו" במפיונים של נייר, וכן פסק להתיר בנידון דידן מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (בהליכות עולם ח"ד עמוד ר"ד).

האם מותר להפעיל שעון מעורר שיצלצל בשבת, האם מותר לענוד שעון יד בשבת וכיצד משתמשים בשעון שבת?

א. שעון שהפסיק מלפעול אין למלאותו בשבת, אבל אם השעון עדיין פועל כראוי, מותר למלאותו כדי להבטיח המשך פעולתו התקינה בשבת. וכן מותר לכוין ולדייק שעון המפגר או המקדים, ולהסב מחוגיו לכוונו לשעה המדויקת, כיון שהוא פועל ויש עליו תורת כלי.

ב. מותר לענוד שעון אוטומטי שעל ידי תנועות הידים מכונן את עצמו וממשיך לפעול, כיון שמותר למלא בידים שעון שפועל, וכל שכן שעון אוטומטי שעל ידי תנועת היד בלבד ממשיך לפעול, ויש בזה כמה טעמים להתיר, ולא כמי שהחמיר בזה.
ג. מותר לענוד שעון יד אלקטרוני המופעל על ידי סוללה, ויזהר שלא ילחץ בלילה על כפתור השעון להדליק אור כדי להבחין ולראות את השעה, שהרי זו הבערה גמורה ואסורה מן התורה.

ד. שעון אלקטרוני שלא נראות ממנו הספרות, ורק על ידי לחיצה נדלק אור ורואים את השעה, אסור בהחלט להשתמש בו בשבת, ויש בזה משום איסור הבערה וכיבוי בשבת.

ה. אסור בשבת ללחוץ על כפתור של שעון אלקטרוני כדי לראות את התאריך.

ו. אסור לכוין ולדייק שעון אלקטרוני המופעל על ידי מצבר. וכן שעון אלקטרוני שהוא מעורר-אסור לערוך את הפעמון שלו או להפסיק את צלצולו בשבת, כיון שהדבר כרוך בחיבור וניתוק מעגל חשמלי.
שעון מעורר:

ז. מותר לפתוח בליל שבת כפתור של שעון מעורר (לא אלקטרוני), כדי שעל ידי זה יוכל השעון לצלצל בשעה הקבועה לפנות בקר. וכן מותר ללחוץ על הכפתור כדי שלא יצלצל בזמן שקבע.

ח. מותר להסב בשבת את מחוגי השעון המעורר (לא אלקטרוני) לשעה הרצויה. וכן אם כיוונו שיצלצל בשעה מסויימת, ורוצה בשבת להקדים או לאחר את הצלצול, מותר להסב את מחוגיו לשעה הרצויה לצלצול.

ט. שעון מעורר (לא אלקטרוני) שהתחיל לצלצל-מותר ללחוץ על הכפתור כדי להפסיק את הצלצול. וכן מותר לכסותו בכרית  כדי שלא ישמעו את הצלצול.

י. שעון שאינו פועל, בין אם הוא נעמד מחמת קלקול בין אם נעמד בגלל שלא כיוון אותו מבעוד יום-הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו.

יא. נעמד השעון בשבת בעודו ענוד על ידי האדם, אזי אם העונד אותו נמצא במקום שבו השעון עלול להגנב אם ישאירו שם, מותר להעבירו למקום שמור ולהניחו שם.

יב. שעון מעורר שבנוי באופן שכשיש חושך בחדר אין רואים כלל את המספרים והמחוגים, ורק כשיש אור מאירים המספרים והמחוגים, ויש בצד כפתור קטן שמרגיש באור וגורם למספרים והמחוגים להאיר על ידי ריבוי האור שבחדר, מותר בשבת לפתוח את החלונות שבחדר, ואין לחוש לזה משום כתיבה ולא משום חשש אחר.

שעון שבת:
יג. שעון שבת שהיה מכוון לכבות את החשמל בשעה מסויימת, מותר לעשות בשבת את הדרוש כדי שיכבה בשעה מאוחרת יותר, אבל להקדים את זמן הכיבוי אין להתיר אלא רק לצורך חולה (וכשמקדים לצורך חולה יזהר שלא יכבה בידים חלילה על ידי שיקדים יותר מדאי). וכן אם היה מכוון להדליק בשעה מסויימת, מותר לעשות פעולה כדי שידליק מאוחר יותר, אבל להקדים את ההדלקה אין להתיר אלא אם כן במקום מצוה לצורך לימוד וכיוצא, בזה.

יד. כל הנאמר בסעיף הקודם הוא דוקא בשעון כזה שבשעה שמשנה את זמן הכיבוי או ההדלקה אינו מבטל את פעולת השעון לכיבוי או להדלקה, כגון שעון שניתן להזיז את לוחו, או שעון שמחוגו משתחרר על ידי לחיצה כך שניתן להזיזו, וכאשר מרפים ממנו הוא נתפס מאליו בחריץ, אבל בשעון מסוג כזה שמביא עמו הפסקה זמנית של פעולת השעון, כגון שיש צורך לפתוח את הבורג על מנת להזיז את המחוג ושוב להדקו, מותר רק במקום צורך גדול, כי עם פתיחת הבורג נפסקת פעולת השעון והיא מתחדשת רק על ידי ההידוק. אמנם ודאי אם ניתן לחבר תחילה בורג אחר בשעה מאוחרת, ורק אחרי זה מסירים את הבורג הראשון- מותר אפילו שלא במקום צורך גדול.

*************************

האם מותר לשרוק או לנגן בשבת, כיצד מותר למחוא כפיים בשבת, ומה עושים אם יש דלת חורקת בשבת?

השמעת קול בשבת:
א. אסור להשמיע קול בכלי שיר בשבת. גזירה שמא יתקן כלי שיר. אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה כשאינו דרך שיר-מותר. ואפילו אם מקיש בכלי מותר, כיון שאינו דרך שיר.

ב. להקיש בדלת בטבעת הקבועה בדלת, אסור לדעת האשכנזים, אף על פי שאינו מתכוין לשיר, כיון שהכלי מיוחד לכך. אבל לדעת הספרדים יש להתיר.

ג. מותר לשרוק בפיו בשבת, כיון שלא עושה מעשה. ואפילו אם שורק כעין שיר-מותר. והמחמיר בזה-תבוא עליו ברכה.

ד. מחזיק מפתחות שורק שנבנה בצורה כזו שהוא רגיש לקול מסויים, כגון לשריקה או למחיאת כפים, וכאשר שוכח האדם היכן שם מפתחותיו הוא שורק והמחזיק מפתחות מתחיל לצפצף מאליו, (על ידי שהוא מקבל מגלי הקול את השריקה, והמחזיק משחרר גומי ונוצר מגע בין שני חיבורים הגורמים לצפצף),מותר בשבת לשרוק כדי למצוא את המחזיק מפתחות הנ"ל, כיון שהאדם לא עושה מעשה, וגם כיון שהשריקה לא גורמת ישירות שהמחזיק יצפצף, אלא על ידי השריקה הוא משחרר גומי ונוצר מגע בין שני החיבורים הגורמים לצפצוף, ונחשב הדבר רק בגדר של גרמא.

ריקוד ומחיאות כפיים:
ה. אסור לרקוד בשבת וכן אסור למחוא כפיים בשבת שמא יתקן כלי שיר. והאיסור הוא אפילו לצורך שמחת חתן וכלה. ואין להתיר דבר זה כלל, ובייחוד לספרדים ועדות המזרח שקיבלו הוראות מרן השלחן ערוך שפסק לאסור טיפוח וריקוד אף בזמן הזה, וכן המנהג פשוט בגלילותינו לאסור, ואם יש מי שמיקל בזה, ראוי להעיר למוסר אוזנו ולהודיעו שזהו נגד ההלכה. ורק בשמחת תורה מותר לרקוד ולמחוא כפיים לכבוד התורה. ולמחוא כפיים בשעת נאום מותר אפילו בשבת, כיון שאינו מתכוין לשיר כלל.

ו. מותר למחוא כפיים בשינוי, כגון שמוחא כף ידו אחת באחורי כף ידו השנית. וכן הליכה במחול סביב עם שירות ותשבחות-מותרות בשבת, כי אין זה בכלל ריקוד שאסרו חכמינו, שהריקוד שאסרו הוא באופן שעוקר רגלו אחת ומניח אחת.

ז. אסור לדפוק ביד על השלחן בקצב מסויים בשעת שירה, וכן אין להכות ברגל על הרצפה כדי להנעים את השירה. אבל מותר לדפוק על השולחן ביד או בכלי כדי להשתיק את הקהל, וכן מותר לדפוק על דלת בין ביד בין בכלי כדי שיפתחו לו, ובלבד שלא ידפוק בקצב מסויים כדרך המשוררים.

ח. שליח צבור הירא וחרד לדבר ה', אין לו לכתחילה להשתמש בשבת ויום טוב במכשיר העשוי כמין מזלג קטן כדי להשוות הקול בתפלה וזמרה, אבל המקילים בזה מעצמם בלי שאלת חכם, אין למחות בהם בחזקת היד, שיש להם על מה שיסמוכו.

ט. דלת אשר עם פתיחתה נשמע קול פעמונים (לא חשמלי) בצידה הפנימי להודיע לבני  הבית על כניסת אדם לבית-מותר לפותחה בשבת, אף על פי שנשמע קול נעימה כדרך שיר, מכל מקום כיון שאינו מתכוין ואינו צריך להשמעת קול רק לפתיחת הדלת כדי להכנס, לא גזרו בזה משום השמעת קול, והמחמיר להסיר את הפעמונים מהדלת מערב שבת-תבוא עליו ברכה.

י. הפעמונים שעל ספר התורה או על הטס שלו אף על פי שהם מיועדים להשמיע קול, אין למחות ביד הנוהגים בהם היתר להניחם על ספר התורה בשבת, כיון שיש בזה צורך מצוה ואין הכוונה לשם שיר, אלא להשמיע קול כדי להודיע לעם שמוציאים את ספר התורה, ואין זה קול שיר שאסרו חכמים, וכן המנהג פשוט להתיר זאת בכל העולם.

*******************

האם מותר לסדר את הבית בשבת לצורך מוצאי שבת? האם מותר להכין מזוודה בשביל לנסוע במוצאי שבת?

א. אסור לסדר ולהכין בשבת דכל בר שהוא לצורך מוצאי שבת ושאר ימי החול, מפני שמזלזל  בכבוד שבת בזה שטורח בשבת לצורך חול.

ב. אסור להציע מטה בשבת (היינו להכין אותה לשכיבה), אם אינו צריך לשכב עליה בשבת אלא רק במוצאי שבת, מפני שמכין משבת לחול. ומותר לסדר את המטה בשבת אם היא נמצאת במקום שעוברים שם, כדי שהבית ייראה מסודר.

ג. לא יאמר אדם בשבת שהוא הולך לישון כדי שלא יהיה עייף במוצאי שבת ויוכל לעשות את מלאכתו. אבל מותר לישון בשבת גם אם כל כוונתו להיות ער במוצאי שבת.

ד. מותר להחזיר למקרר את המאכלים שנשארו בגמר הארוחה. וכן יש להתיר להעביר מרק מהקדירה הגדולה לקטנה כדי לשמרו במקרר. וכמו כן מותר בשבת לתת מאכלים לתא ההקפאה של המקרר כדי שלא יתקלקלו, ואין בזה איסור של הכנה משבת לחול.

ה. כל דבר שאין בעשייתו משום טירחה, וגם רגילים לעשותו מבלי לחשוב על התועלת שבעשייתו-מותר לעשותו בשבת, גם אם תצא מעשייתו זו תועלת לימות החול, ובלבד שלא יאמר במפורש שהוא מכין לימות החול. ולכן הלוקח טלית לבית הכנסת (במקום שיש עירוב), מותר אף להחזירה לבית. וכן מותר להחזיר ספר למקומו בארון הספרים אחרי גמר הלימוד. וכן מותר אדם לצאת מביתו בשבת אחר הצהריים אפילו ביום שרב, ולקחת עמו אפודה (במקום שיש עירוב) כדי ללובשה בערב בהיותו בדרך, אבל לא יאמר שלוקח אותה בשביל הערב. וכן מותר לאדם לצאת מביתו אפילו סמוך לחשיכה,  ומפתח ביתו בכיסו (המקום שיש עירוב), כדי שיוכל להיכנס לביתו במוצאי שבת.

ו. מי שצריך לנסוע מיד בצאת השבת, אסור לו להכין את המזוודה ולהניח בתוכה את החפצים ביום שבת (אפילו חפצים שהם לא מוקצה), כיון שזה הכנה משבת לחול.

ז. אסור לגלול ספר תורה בשבת כדי להכינו לקריאה בימי החול. אבל אם קורא מהספר תורה כמה פסוקים, הרי זה נחשב כלימוד בשבת לצורך שבת ולא נקרא הכנה.

ח. לא יקח בשבת סידור תפלה לבית הכנסת כדי להתפלל בו במוצאי שבת (גם במקום שיש עירוב),  אלא אם כן יתפלל בו קצת עוד בו ביום.

ט. מותר ללמוד בשבת גם דברים שצריך להם ליום המחרת, ואין בזה משום איסור הכנה.

******************

האם מותר לקרוא בשבת חובות וחשבונות? האם מותר לקרוא עיתונים עם חדשות? כיצד מותר להביא בשבת מתנה לחבר?

א. אסור לקרוא בשבת בשטרי חובות וחשבונות, ומסמכים אחרים הקשורים לעסקיו, ואפילו לעיין בהם בלי קריאה-אסור.

ב. אסור לקרוא מכתבים ואגרות שלום אם יודע כבר מה כתוב בהם, ואפילו לעיין בהם בלי קריאה –אסור. אבל אם הגיעו לידו בשבת ועדיין לא קראם, מותר לעיין בהם מבלי להוציא בשפתיו. כיון שיתכן שנכתב בהם דבר שיש בו צורך היום או צורך הגוף. ואם האגרת סגורה אומר לגוי "איני יכול לקוראה כל זמן שאינה פתוחה", והגוי יבין לפתוח אותה, אבל לא יאמר לו בפירוש לפתוח.

ג. מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי שחוק, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרוא בהם בשבת, ואף בחול אסור משום מושב לצים. ובדברי שחוק (כגון רומנים) יש איסור נוסף שמגרה בעצמו את יצר הרע, ומי שחברם או העתיקם וכל שכן המדפיסם מחטיא את הרבים. וכן מוכרי ספרים הממציאים אותם לקונים לקרוא בהם- הרי הם בכלל זה וספרים אלו אסורים בטלטול.

ד. אסור ללמוד בשבת זולת בדברי תורה, ואפילו בספרי חכמות- אסור.

ה. אף על פי שיש אומרים שמעיקר הדין מותר לקרוא את החדשות שיש בעיתון (המדובר בעיתון חרדי, שאם לא כן אפילו בחול אסור לקוראו), מכל מקום ראוי לכל ירא שמים להמנע מכך, כיון שנגרם מכך ביטול תורה, ויש לנצל את יום השבת ללימוד תורה. וכן פעמים רבות הקריאה גורמת צער רב מאסונות וידיעות מצערות שבעיתון, ובשבת אסור להצטער. וכל זה הוא רק לגבי החדשות שבעיתון, אבל לקרוא או אפילו לעיין במודעות המסחריות שבעיתון ובעניני מקח וממכר המתפרסם שם-אסור לכל הדעות. (ולכן יש להמנע מלפרסם מודעות מסוג זה בשבועונים של פרשת השבוע וכיוצא בזה).

ו. אסור לקרוא בשבת כתב שתחת תמונות וציורים בשבת. גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ומכל מקום תמונות רבנים שמחלקים לילדים בשבתות אחרי אמירת תהלים, יש להתיר בפשיטות לקרוא בהם, ואין צורך להחמיר מלהדפיס את שם הרב מאחורי התמונה.

ז. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית, וכותבים זו צורת פלוני וזו דיוקן פלוני-אסור לקרוא בו בשבת. גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ומכל מקום מותר להסתכל בשבת בתמונות וציורים לפרשת השבוע שמחלקים בתלמודי תורה ללמד את הילדים, כיון שהוא דרך לימוד לחבב על הילדים ולהמחיש להם את פרשת השבוע.

ח. מותר לגבאי בתי כנסת לחלק לציבור בשבת קבלות על תרומה שתרמו לבית הכנסת. ובפרט אם הוא פוגש אותם רק משבת לשבת, ובכך יש לו הזדמנות לחלק להם את הקבלות. (ובמקום שאין עירוב, יש להזכירם שלא יקחו עמהם את הקבלות לבתיהם).

ט. אסור לקרוא בשבת בעלי הגהה (הם הדפים שבהם מגיהים את הספר לפני הדפסתו) כדי לדעת את המקומות שצריך לתקן בהם את השגיאות, אבל אם כוונתו גם ללמוד בהם-מותר.

י. אסור לערוך בחירות לצורך "ועד בית הכנסת" ביום שבת, אף שכוונתם לצורך מצוה ולחזק את בדק הבית, אלא יקיימו את הבחירות במוצאי שבת או באחד מימות החול.

יא. מי שקיבל עליו שלא ישיח שיחה בטלה ביום שבת, אין לו לדבר כלל בדברים בטלים אפילו דיבורים ששייכים לאכילה של שבת, כגון שיושב עם בני ביתו לאכול סעודת שבת, והם משוחחים ביניהם על האוכל אם טעים הוא או אם מבושל כל צרכו, אסור לו לשוחח אתם על עניינים אלו, כיון שקיבל עליו שלא ישיח שיחה בטלה אף על פי שהוא מדת חסידות, בכל זאת נעשה עליו נדר.

יב. אף על פי שמעיקר הדין אם יושב אדם בביתו ומהרהר בעסקיו, אין איסור בדבר, מכל מקום משום עונג שבת מצוה שלא  יחשוב בהם כלל, ויהא רואה בעיניו כאילו מלאכתו עשויה, ויפנה לבו מכל עסק של חול, כיון שהשעה צריכה לכך  לדבק מחשבתו בקונו, לעורר אהבה ויראה בשמחה רבה, וכל שכן אם יש חשש שייגרם לו מתוך הרהור בעסקיו טרדת לב או נדנוד דאגה, כי צריך באמת להיות השבת לאדם מנוחת שלום השקט ובטח.

יג. המנהג שנהגו להעניק מתנה מטעם הנהלת בית הכנסת לחתן הבר מצוה בשבת, יש לו על מה שיסמוך, ומכל מקום נכון יותר שגבאי בית הכנסת  יזכה לו המתנה מערב שבת על ידי אחר, באופן שיגביה את המתנה, ויאמר: "אני זוכה לו לפלוני מתנה זו" (כי על ידי כן יצאה המתנה מרשות הנותן מבעוד יום). וכן יש לנהוג בכל מתנה שאדם רוצה להעניק לחבירו בשבת, שייזכה לו אותה על ידי אחר מערב שבת, ואז מותר ליתנה לו בשבת אם אין עליה תורת מוקצה. ואם לא עשב כן, יתכוון המקבל שלא לזכות במתנה אלא אחר צאת היום. וברור שבמקום שאין עירוב, אסור בהחלט להוציא המתנה ממקום למקום.

יד. מותר מעיקר הדין במקום הצורך (כגון שפוגש את האנשים רק משבת לשבת) לחלק בשבת הזמנות לחתונה או בר מצוה וכדומה, כיון שזה נחשב לדבר מצוה, ובפרט כשמודפסים עליהם פסוקים, (ובמקום שאין עירוב יש להזכירם לבל יקחו עמהם את ההזמנות לביתם). ומכל מקום נכון יותר להחמיר ולחלק את ההזמנות בימי חול.

****************

איסור סחיטה בשבת

מתי יש איסור "סחיטה" או "מפרק" בדברים שאינם מגידולי קרקע? מתי איסור הסחיטה הוא מדאורייתא ומתי האיסור מדרבנן? ומה הדין כשסוחט לאיבוד?

אסכם בקצרה דין סחיטה בשבת: בבית יוסף (בסימן ש"כ סעיף י"ח) כתב שבכל סחיטה בשבת יש שני איסורים: איסור אחד משום "מלבן", שע"י הסחיטה מכבס את הבגד. והאיסור השני הוא משום "מפרק", שהרי מפרק את המים הבלועים בבגד, כמו שאסור לחלוב בשבת.

לכן, אם סוחט בגד לאיבוד ולא משתמש במים וגם אין 'ליבון' בסחיטה כגון שבלוע בבגד יין או שאר משקים, במקרה זה אין זה איסור סחיטה מדאורייתא. ויש דעות ראשונים הסוברים שבסחיטה שבה הנוזלים הולכים לאיבוד אין גם איסור דרבנן (כן דעת הרשב"א, הריב"ש והרב המגיד, הביאם הבה"ל שם) אולם יש מהראשונים שחולקים וסוברים שיש בזה איסור דרבנן וכן פסק שם השו"ע.

כמו כן פסק השו"ע להקל (בסימן ש"כ סעיף ז') בסחיטת דברים שאין סחיטתו להשתמש במה שבלוע בהם, כאשר סוחט כדי לתקן את המאכל ואילו המשקים הנסחטים הולכים לאיבוד,1 משא"כ יין הבלוע בבגד וכו', יש דרך לסחוט יין הבלוע בענבים, לכן גזרו עליו אף כשבלוע בבגד וסוחטו לאיבוד. (בית יוסף סימן ש"כ סי"ח)

ועוד יש לבאר כי מהתורה אין איסור 'דישה' אלא בגידולי קרקע (ביאור הלכה סוף סימן שי"ט) אלא שנחלקו הראשונים האם כשאמרו 'גידולי קרקע', הדבר מתייחס לסוחט או לנסחט.

שימוש במגבונים לחים בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במגבונים לחים לניקוי התינוקות וכדו'?

ישנם כמה סוגי מגבונים. יש מגבונים הספוגים היטב בנוזלים, ואלו אסורים בשימוש בשבת, מכיון שע"י השימוש סוחט ודאי את הנוזלים (ואסור משום מפרק תולדה דדש). ויש סוגי מגבונים שספוגים מעט בנוזלים, ואם משתמש בהם בנחת אין בזה משום סוחט.

אולם קשה מאוד להגדיר מעל גבי הכתב איזה מהמגבונים שייכים לאיזו קבוצה,2 אשר על כן, נכון לקחת כמות של מגבונים בערב שבת, לסוחטם ולהכניסם לשקית ניילון כדי שלא יתייבשו, ובשבת יוכל להשתמש בהם בנחת ולא בחוזקה. ואין לחשוש שמא ישתמש בחוזקה כמו בימות החול, דמשום מאיסותא לא גזרו (סימן שט"ז סי"א). ואם יש לו אמצעי שטיפה במים, אל ישתמש במגבונים.

סחיטת לימון בכפית

לדעת הפוסקים שמתירים בשבת לסחוט לימון ע"ג מאכל, האם מותר להיעזר בכפית וכדו'?

מותר להיעזר בכפית או בכף כדי לסחוט לימון לתוך האוכל,3 (ש"כ ס"ז), משום שהכפית נקראת 'ידא אריכתא' ואינה נקראת "כלי", ואיסור סחיטה בכלי הוא משום 'עובדין דחול' (סימן שכ"א ס"י ודו"ק באופן שאין בו איסור סוחט משום מפרק וכבנידון דידן), וזה שייך רק בכלי המיועד לסחיטה ולא בכפית.

סחיטת לימון לתוך משקה

האם מותר בשבת לסחוט לימון לתוך כוס תה?

אסור לסחוט פרי לתוך משקה (סימן ש"כ ס"ד בבה"ל ד"ה הבא לאוכל), חוץ מפירות שאין דרך לסוחטן למימיהן אלא שעומדים לאכילה בלבד, כמבואר בשו"ע (סימן ש"כ סעיף א') שנאסרה סחיטת כל הפירות מחשש שמא יסחוט זיתים וענבים.

ובסחיטת לימון לתוך משקה או לתוך כלי ריק נחלקו בזה הפוסקים למשנ"ב אסור (סימן ש"כ ס"ק כ"ב וכ"פ הבן איש חי ש"ש פרשת יתרו ס"ה) ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ד' עמוד קל"ד) פוסק שמותר. (וע"ע בבית יוסף בסימן ש"כ ס"ו ואכמ"ל).

 

טבילת פיסת בד ביין

יש מוהלים הטובלים מעט תחבושת בד ביין, כדי לתת בפי התינוק להרגיעו. האם מותר לעשות כן גם בשבת?

בנתינת היין על התחבושת אין איסור 'צובע', היות והבד הוא חד-פעמי ואינו עומד לשימוש חוזר (יעוין בסימן שכ"ח סמ"ח). אולם עדיין יש איסור 'סוחט' ע"י נתינת היין בתחבושת והכנסתו לפי התינוק, לכן בשבת יש לאסור למוהל לתת את התחבושת עם היין בפי התינוק, אלא יקח מעט יין במוצץ או באצבעו ויתן בפיו של התינוק. אמנם אם אינו סוחט את התחבושת בפה הנימול אלא היין נוזל מאליו, מותר.

איסור סחיטת שיער בשבת

איזה איסור יש בסחיטת שיער בשבת?

סחיטת שיער אסורה מדרבנן, כמבואר ברמב"ם (בפרק ט' מהלכות שבת הלכה י"א) וכן מפורש בבית יוסף (בסימן ש"ל סעיף א') שיש בסחיטת שיער איסור מדרבנן, וכן מבואר בדברי המשנ"ב (שם ס"ק ז' ובסימן שכ"ו ס"ק כ"ה וסימן ש"כ ס"ק נ"ה). לכן יש להקפיד שלא לבוא לידי סחיטת שיער, אלא לאחר הרחיצה יש להניח מגבת על השיער ללא שפשוף. (בן איש חי ש"ש פרשת פקודי סעיף ח')

והטעם שאין איסורו מהתורה, לפי שהשיער קשה ואינו בולע (רש"י שבת קכ"ח ע"ב, ד"ה אין סחיטה. וספר הישר לר"ת סי' רפ"ג ובא"ח שם) וכ"כ בביאור הלכה (סי' ש"ב סעיף ט' ד"ה אסור) מ"מ אסרוהו רבנן, היות ונראה כסוחט מחמת צפיפותו.

טלטול 'סקוטש'

בכלי שבכיור מונח ה'סקוטש' בו משתמשים ביום חול והוא ספוג במים ורוצה להחליפו ב'סקוטש' של שבת, האם מותר הדבר או שיש בנטילתו משום חשש 'סחיטה'?

בב"י וברמ"א (סימן ש"ב סעיף ט' וש"א סעיף מ"ו) מבואר שיש איסור לטלטל בגד ספוג במים, גזירה שמא יסחוט. אולם גזירה זו היא במקום שרגיל לסחוט את הבגד ולא נוח לו ברטיבות הבגד, ומכיוון שה'סקוטש' הנ"ל נמצא תמיד במים אין הוא מקפיד עליו ומותר לטלטלו כמבואר ברמ"א (סימן ש"א סמ"ו ובמשנ"ב שם ס"ק קע"ב). אמנם, צריך להיזהר שלא יסחטנו בשעת העברתו לכן צריך להזיזו עם מזלג וכדו'. (עי' היטב בשו"ע סימן ש"כ סי"ח)

וכן לגבי 'מוקצה', כיון שה'סקוטש' הוא כלי שמלאכתו לאיסור שאין בו מלאכת היתר ויש הסוברים שהוא 'מוקצה מחמת גופו', (עיין פרק כ"ו תשובה ג') לכן ההעברה ע"י המזלג פותרת גם בעיה זו.

סחיטה בנייר

האם יש איסור סחיטה בשבת בנייר?

באגרות משה (אור"ח ח"ב סימן ע') דן האם מותר לשרות בשבת נייר במים ולקנח בו את השלחן, וכתב דפשוט שאין לאסור בזה כלל. דמשום 'מלבן' אין כאן, במה שנסחט ממנו המים, כיון שהנייר הולך לאיבוד שמשליכים אותו. וגם משום 'סחיטה' אין כאן, דלא נבלעים המים בתוך הנייר.

אולם הרבה מן הפוסקים חולקים עליו וסוברים דבנייר הוא 'פסיק רישיה דניחא ליה' בכך שיסחטו המים ויתקנח השולחן היטב.

ובעקבות דברי האגרות משה יש שמתירים להשתמש במגבוני נייר לחים בשבת. אולם נראה שגם לדבריו אין להתיר כן, כיון שצירף להתיר משום שאין דרך לסחוט נייר, ובמגבונים לחים הדרך לסוחטם, שהרי כל עניינם היא הלחות היוצאת מהם, ולכן יש בזה איסור.

ועוד יש שאומרים בדברי האגרות משה שכל כוונתו להתיר היתה דווקא בנייר עבה שאינו בולע, אבל נייר דק אפשר לראות בבירור שבולע, ולכן ודאי יש לאסור. (דברים אלו אמר בנו הגר"ד פיינשטיין שליט"א שאביו דיבר על נייר עבה כמו דף ספר או מחברת, שאינו בולע).

שימוש במגב ספוגי

האם מותר להשתמש בשבת במגב ספוגי?

הגם שבשו"ע (סימן ש"כ סעיף י"ז) מובא כי ספוג שיש לו בית אחיזה מותר לקנח בו, אסור להשתמש בשבת במגב העשוי ספוג, משום שבמגב זה יש בעיה של 'סוחט' שמוציא את המים והוא פסיק רישיה דניחא ליה, כיון שכך מנקה יותר טוב, וכן יש במגב זה איסור של 'מכבס', כי ברגע שמוציא את המים ממנו יש בכך פעולת ניקוי למגב.4

לכן, אם נשפכה שתיה וכדו' על הריצפה, ושופך עליה מים כדי לנקותה, יוכל לאסוף את המים רק בעזרת מגב גומי ולא על ידי מגב ספוגי. וע"ע להלן תשובה י"ג.

סחיטת מאכל להוצאת הנוזלים

דבר מאכל שספוג בנוזלים, כגון רוטב הספוג בדגים וכדו', האם מותר בשבת לסחוט את הדג כדי שיצאו הנוזלים ממנו?

בשו"ע (בסימן ש"כ סעיף ח') נפסק שאם סוחט את הנוזלים כדי להשתמש בהם אסור לסחוט את הדג לצורך זה. אולם אם מוציא את הרוטב משום שרוצה לאכול את הדג כשהוא יבש ואינו ספוג בנוזלים, מותר. ואם לא מתכוון לרוטב אבל נהנה ממנו, גם מותר היות ועיקר כוונתו לתיקון המאכל אין על זה שם מלאכת מפרק. (שם בשו"ע ס"ז ומשנ"ב ס"ק כ"ד)

ניקוי כלים בעזרת שקית ניילון

האם מותר לנקות כלים עם שקית ניילון וכדו'?

מותר, כיון שהניילון אינו בולע ולכן לא שייך בזה איסור 'סוחט' (מפרק).

כמו כן מותר להשתמש ב"ננס" פלסטיק לפי שאינו בולע. ואין זה דומה לסחיטת שער שאסורה מדרבנן (סימן ש"ל ס"א בב"י ובמשנ"ב ס"ק ז') לפי שה'ננס' אינו צפוף כמו שיער שהרי החורים ניכרים בו. וב'ננס' מתכת יש להסתפק אם מותר להשתמש בו, היות והוא עשוי צפוף יותר מהפלסטיק וגם יש לחשוש ל'ממחק'. (יעויין בסימן שכ"ג ס"ט)

ניקוי השלחן בטישו

האם מותר לנקות את השולחן ע"י טישו וכדו'?

אם הרטיבות מרובה באופן שע"י הניקוי בוודאי ייסחט, אסור לעשות זאת בשבת מדין מפרק, הגם שהולך לאיבוד. (סימן ש"כ סעיף י"ח) ואם יש רטיבות מועטה, יכול לנגב את השולחן כי אין לחוש שייסחט.

וגם במקרה שיש רטיבות מרובה ומחזיק את הטישו בצידו היבש, יש להתיר, כיון שבשעת הניקוי אינו נסחט. ואין לחוש שמא יסחטנו, היות ואין רגילות לסוחטו. (סימן ש"א סמ"ו ברמ"א וסימן ש"ב במשנ"ב ס"ק מ"ז).

ספוג שיש לו בית אחיזה

בשו"ע (סימן ש"כ סעיף י"ז) מובא כי ספוג שיש לו בית אחיזה מותר לקנח בו, ואם אין לו בית אחיזה אסור לקנח בו. ויש לברר, אם יש בזה סחיטה מה ההבדל אם יש לו בית אחיזה או לא?

בטעם הדבר נחלקו הרמב"ם והראב"ד. הרמב"ם (פכ"ב מה' שבת הלכה ט"ו) סובר שכיון שיש לספוג בית אחיזה יכול להשתמש בו בנחת ואין ודאות שיסחט, לכן מותר. ולשיטתו אם יש לו בית אחיזה ומקנח בו בחוזקה, יש לאסור. וכך פסק השו"ע (שם בסעיף י"ח).

והראב"ד (בהשגות שם) סובר שטעם ההיתר כשיש לו בית אחיזה הוא משום שנחשב כמוריק מים מצלוחית, אבל כשאין לו בית אחיזה הוה ליה כבגד ואסור לסחטו.

וביאור דבריו שכאשר יש לספוג בית אחיזה נחשב הדבר כמוריק מים מכלי, כי הספוג עשוי לקבל על ידו מים ולהוריקן, לכן לא מתבטלים המים בתוכו להחשב כבלוע. ומ"מ צריך 'בית אחיזה' דאין יחודו יחוד בלא בית אחיזה (חזו"א סימן נ"ו ס"ק ה'), בדומה לשקית חלב וכדו', שאין אומרים שבהוצאת החלב מתוך השקית יש משום "מפרק", כיון שאין החלב בלוע כלל. ולכן, כאשר יש לספוג בית אחיזה, מותר להשתמש בו גם אם ברור שיסחטו המים ממנו.5

אולם כמובא לעיל השו"ע לא פסק כהראב"ד, אלא א"כ המים הולכים לאיבוד, שאז יש לצרף שיטת הראב"ד להקל (כמבואר בסעיף י"ח), ובתנאי שלא ניחא ליה ביציאת המים.

טלטול בגד שנפל למי המקווה

בשבת בבוקר נפל למקווה אחד מן הבגדים שפשט, האם מותר להוציאו משם וללובשו?

הרמ"א (בסימן ש"א סעיף מ"ו) פסק שאסור בשבת לטלטל בגד שנשרה במים מרובים, שמא יבוא לסוחטו.

אולם אם אינו מטלטלו לבדו אלא ביחד עם אדם אחר מותר, כיון שכל אחד מזכיר לחברו שלא לסחוט.6 והוסיף המשנ"ב (שם בס"ק קס"ב) בשם הב"ח, שאם נרטבו בגדיו בגשם ואין לו בגדים אחרים, יכול ללובשם. לכן גם במקרה זה יוכל ללבוש את הבגד שנפל למי המקווה עד שיגיע לביתו, שהרי אין לו בגד אחר ללבוש.